שובו לאוצרותיכם – קבוצת עבודה פנימית לגברים במודיעין

shuvu1קבוצת עבודה פנימית לגברים לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב.

לכל אחד מאיתנו אוצרות אדירים בתוכנו אבל גם מחסומים ומעצורים. הכח של הקבוצה ושל השיתוף מאפשר לנו לצאת מעבר לקבעונות והמקומות הרגילים אל מציאות של בחירה חופשית ועמוקה יותר.

לפרטים והרשמה אסתי 054-5254358

 

הקדמה להלכות הכשרת הכלים לפסח / הרב ישראל אסולין שליט"א

מאת הרב ישראל אסולין:

כתוב בבאר היטב (בסימן תס"ט), בשם הרוקח. "לא יאמר כמה טורח פסח" אסור לבן אדם להתלונן על קושי בפסח. וממשיך הרוקח ומביא מהירושלמי, "רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם, מה טורח זה". רשע מתלונן שקשה לו להכין לפסח. למעשה הרבה שומעים תלונות שקשה ההכנות לפסח. ומסביר ה"חג יעקב", כי הם יסבירו את הירושלמי שהתכוון דווקא לעבודה דהיינו קרבן פסח. שהיות וזה דאורייתא אסור לדבר נגד. אך מה שאנו מתלוננים על טורח עבודת הנקיון וההכנות, רוב הדברים הם חומרה יתירה וא"כ זה לא מעיקר הדין, וזה לא נכלל בירושלמי בגדר רשע.

בשורות הבאות נשתדל לברר מה החיוב שלנו לעשות בהכנות הנקיון לפסח. בוודאי מי שיש לו הרבה כוח, אולי אפשר לומר שכל המרבה הרי זה משובח. אך אנו צריכים לדעת מה אני חייב לעשות לפסח ומה אינו מן הדין. יכול להיות שאחרי השיעור אף אחד לא ישנה את צורת נקיון הבית, אבל יש 2 אופנים בהכנה לפסח. יש בן אדם כשמכין לפסח ומגיע הפסח, הוא מרגיש שלא עשה מספיק. והוא מגיע לפסח שבור ורצוץ גשמית ונפשית. ואילו בשיעור זה אנו רוצים להסביר מה עיקר החיוב בהכנה לפסח ואז ההרגשה תהיה אחרת בחינת עשיתי יותר ממה שצריך.

במיוחד שיום טוב של פסח זה לא מצוות עשה שהזמן גרמא. יש מצוות שמחה של יום טוב. המ"ב מביא בסימן תקכ"ט שגם נשים חיוב במצוות שמחה. ומה שקורה זה שנשים מגיעות תשושות לחג כי בזבזו את הכוח לדברים שלא חייבים, ועכשיו אין להם את הכוח לדברים שחובה כמו סיפור יציאת מצריים ושתית 4 כוסות.

 

הטעם לאיסור חמץ במשהו.

הנה איסור חמץ בפסח הוא יותר חמור משאר איסורי אכילה שבתורה מכמה סיבות א. אסור לאכול חמץ בפסח. ב. יש בזה חיוב כרת ג. אסור להנות ממנו ד. יש בו חומרא יתרה שלא נמצאת בשום איסור אחר (מלבד בע"ז) שאסור להשאיר חמץ ברשותו במשך כל ימי הפסח אפילו לזמן קצר והמשאיר חמץ עובר בשני לאווין בל יראה ובל ימצא, וגם על מצוות עשה תשביתו שאור מבתיכם (שמות יב טו).

ובאמת צריך להבין מה נשתנה חמץ בפסח יותר משאר האיסורין שבתורה שהצריכה התורה בדיקה ושרוף וכלה וגם ביטול, והוסיפו חכמים להצריך בדיקה גם בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבולנו, ואסרוהו בכל שהוא ואינו מתבטל כלל, וחומרות כאלו לא נמצאו בכל האיסורים שבתורה שאלה זו נשאל הרדב"ז (בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן תקמ"ו)

ותשובתו שלא נמצאו בכל האיסורים שבתורה שיצטרפו בו כל ג' התנאים הללו א. איסור הנאה ב. איסור כרת ג. ולא בדילי אנשי כולה שתא, אלא חמץ בלבד. וכיון שיש בו חומרות הללו החמירה בו התורה חומרות יתרות, ובאו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות. אך כתב שם שעל טעם זה יש לו קצת גמגום עיי"ש. הלכך כתב טעם נוסף והוא מה שאמרו חז"ל במדרש כי חמץ בפסח רמז ליצר הרע והוא שאור שבעיסה, ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו, ואפילו כל שהוא לא בטיל, והרי זה אמת ונכון עכת"ד.

 

שכרו של הנזהר במשהו חמץ בפסח

הנה מפורסם מה שמביאים בשם האריז"ל שהנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שא יחטא כל השנה. והמקור לזה הוא בבאר היטב (סימן תמז ססק"א) שהביא וז"ל: "האר"י ז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה", ע"כ. אמנם אין זה הנוסח המדוייק שמופיע בכתבי האריז"ל כפי שכבר העירו הפסוקים והנוסח המדוייק הוא "יועיל לנפשו מאוד כל השנה".

ובזוהר הקדוש (פר' כי תצא דף רפ"ב ע"ב) וז"ל: "ולמהווי נטורין ושמורין מחמץ ושאור בכל שהוא, ומאן דנטר להון מחמץ ושאור גופיא איהו נטיר מיצר הרע לתתא ונשמתא לעילא", עכל"ה. וכן הוא בשו"ת מ ן השמים (לאחד מרבותינו בעלי התוספות, רבנו יעקב ממרוש זצ"ל) ששאל על חמץ בפסח וכו' והשיבו לו שכל המאריך בדקדוקיהן מאריכן לו ימיו ושנותיו.

 

"לא יראה לך" אבל של אחרים אתה רואה

כתוב בפסוק "לא יראה לך חמץ ולא ימצא לך שאור" הגמ' דורשת שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. ז"א מהתורה מספיק שבערב פסח יאמר היהודי, כל החמץ שיש לי ברשותי אני מפקיר אותו כעפרא דארעא. מהתורה הוא צדיק גמור. אך חז"ל אמרו שאם נשאיר את החמץ, גם אם הוא הפקר בתוך הבית שלנו, הרי מתוך הרגל אפשר ח"ו להיכשל. ממילא החמירו חז"ל להוציא את הכל. לעשות בדיקת חמץ, לחפש ולבער הכל מרשותו. בשנים האחרונות התרבה המנהג למכור את החמץ לגוי. [ומדרבנן אסור שהחמץ של הגוי יהיה ברשותי היות ואני רגיל בזה, ולכן המנהג להשכיר לגוי את מקום החמץ], ומעיקר הדין אפילו מדרבנו אין בזה שום איסור. אני יכול למכור הכל לגוי, לסגור את הארון ולכתוב מכור.

אין חיוב לנקות כלים שלא משתמשים בהם

היסוד הוא כך. פעם היו מנקים כל כלי וכלי והיו מגעילים ומשתמשים באותם הכלים של כל השנה גם לפסח. אז באמת היו צריכים להקפיד לפי כל הלכות ההכשרה למרק היטב, להוריד ידיות וכו'. היום אנחנו לא משתמשים עם כלים של כל השנה, ולכן לפי ההלכה אין לי שום חיוב לנקות שום כלי לפסח.

אני יכול לשים את הכלים בארון, ולמכור לגוי לא את הכלי עצמו, כדי שלא יתחייב טבילה כדין כלי של גוי, אלא מוכרים את כל החמץ שדבוק ומחובר לכלי. וזה מותר לכתחילה. תשאלו אותי מה יעשה הגוי עם כל שיירי המזון שדבוקים לכלי? זה לא העסק שלי. ואם תשאלו מה שייך קניין בפירור פה ופירור שם, אלא שאני מצרף את זה לקניין של שאר דברים כמו סבונים, משקאות ודברים שהם חמץ גמור שאני מוכר. א"כ להלכה לא צריך בכלל לנקות אלא לשים בארון ולמכור החמץ לגוי.

יש כאלה שלא שלמים עם עצמם למכור ממש פירורי ושיירי חמץ שאפשר לראות אותם לגוי. יש פתרון גם לזה. כי ברגע שרחצתי את הכלי עם קצת סבון או חומר אחר, ממילא פירורים אלו (מדובר בבית רגיל שלאחר השימוש רוחצים הכלי ובוודאי לא נשאר כזית חמץ דבוק), ממילא הכלי הזה מוגדר כמטונף. ואפילו אם לא נפסל לאכילת כלב שאז בודאי אין חיוב,

וכתב החפץ חיים במשנה ברורה (סימן תמ"ב ס"ק ל"ג), ש"פירורין שהם פחות מכזית ומטונף קצת, לכ"ע אין צריך לבער", ולכן מן הדין אפילו בלי המכירה היה אפשר לצאת ידי חובה, ועתה כשאנו מוכרים אז לכתחילה מותר לסגור את כל הכלים והסירים בארון, ובכך חוסכים לפחות שלושה ימים מעת לעת של עבודה קשה לבני הבית. אין צורך לשבור את הציפורנים ולקרצף שעות ארוכות כל סיר….

 

משקופים ומזוזות- בשעה שרוחצים את הדירה יש להזהר על המזוזות תמיד אחרי פסח יש שאלות ובעיות שהמים פגעו במזוזות, וצריך לשים לב לכך.

 

הלכות סדר ליל פסח / הרב ישראל אסולין

רב בית הכנסת הספרדי שבת אחים במודיעין – הרב ישראל אסולין שליט"א:

מאז ומעולם היה חג הפסח מרכז תשומת לב רבה. בעיקר סביב "ליל הסדר" ערב משפחתי מיוחד, מרגש ורב רושם. המבוגרים והילדים נקראים בו לחוות יחד את חווית הבראשית, תחילתו של העם, יציאתו ממצב של עבדות חסר תקווה, מושפל, מעונה, בניו מומתים ומושלכים אל היאור, ולפתע התערבות אלוקית החושפת את יוצר הבריאה ובעל הבית האמיתי. ומאידך מלמדת על אפסיות האדם, מצרים האימפריה הכבירה באותם זמנים מוכה ומובסת צבאית, כלכלית ומדינית. ובני ישראל יוצאים ביד רמה לחרות עולם.

ג    ג    ג

הפרטים של ליל הסדר מרובים הם מאוד, ועל כן ראינו לנכון על פי בקשת הציבור ללקט את כל ההלכות הדינים והמנהגים של יום זה, נקווה שהדברים הנכתבים כאן יועילו ויהיו לעזר ולתועלת.

 

בברכת חג כשר ושמח

הרב ישראל אסולין

רב בית הכנסת

 

הלכות סדר ערב וליל פסח:

מפני שפרטי הלילה מרובים, ואולי ישכח משהו. חכמים קבעו סדר ללילה זה.

(הסדר המקובל אצלינו מיוחס לרש"י).

מצוות צדקה  לפני הפסח

א. בימים קדושים אלה אשר לפני החג יזרז אדם את עצמו בקיום מצוות צדקה ביתר שאת ולא יתעסק רק בעניני ביתו להרבות בכסות ובמאכלים נאים וישכח את העניים והמשפחות הנצרכות.

ב. וישים נגד עיניו מה שכתב בספר הזוהר הק' [פר' בראשית] בגודל עונשו של המונע עצמו ממצות צדקה בימים אלה וזה לשונו: פתח רבי שמעון ואמר: כל מי ששמח במועדים אלה ואינו נותן חלק גם לקב"ה ההוא רע עין שטן שונא בא ומקטרג עליו ומוציא אותו מן העולם וכמה צרות הוא מביא עליו. כי חלקו של הקב"ה הוא מה שמשמח את העני כפי יכולתו, כי בימים אלו בא הקב"ה לראות את הכלים השבורים שלו[=העניים], ורואה שאין להם במה לשמוח ובוכה עליהם וכו' ואותו מקטרג תובע רשות לרדוף אחרי אותו בן אדם [שלא נתן משלו לעני] וכו'

ג. סימן יפה מצאו חכמים למצוות צדקה בפסח, כי בתורה כתוב "מצת" חסר וא"ו ובראשי תיבות היא רומזת צדקה תציל ממות.

 

דיני הבדיקה

א. אור לארבעה עשר (השנה זה ביום ראשון) ליל י"ד בניסן, בודקים את החמץ לאור הנר בכל מקום שרגיל להיות שם חמץ.

ב. נוהגים להניח לפני הבדיקה עשרה פתיתי לחם בפינות הבית עטופים בנייר ושאין כזית בכל אחד מהם, ושאינם ניתנים לפירור. והבודק מחזר אחריהם, וכן אחר החמץ שבביתו.

ג. לפני הבדיקה יברך בא"ה אמ"ה  אקב"ו "על ביעור חמץ" וצריך לכוון בברכה זו גם על שריפת חמץ שיעשה מחר.

 

דיני ערב פסח

א. ערב פסח אסור בעשיית מלאכה אחר חצות היום ומצווה להתרחץ, להסתפר ולגזוז ציפורניו קודם חצות.

ב. אסור לאכול מצה (שנילושה במים) בערב פסח.

ג. הבכורים מתענים תענית בכורות בערב פסח, ומשום טורח התענית הקילו למי שמשתתף בסיום מסכת או סעודת מצווה שטועם ממנה ונפטר מתענית.

ד. אם שכח למכור לגוי חמצו או תערובת חמץ ישאל ללא דיחוי את הרב כיצד עליו לנהוג.

ה. צריך להזהר לבדוק הירקות מן התולעים, ובטרם לכתו לבית הכנסת יערוך שולחנו לכבוד ליל הסדר ויכין מקום ישיבתו.

קדש:

–          יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי שכשיבוא לביתו יקדש מיד אחרי צאת הכוכבים

–          גם אנשים וגם הנשים חייבים בארבע כוסות.

–          מצווה לתת יין לפני התינוקות שהגיעו לחינוך (גיל 6) וכן לתת להם מיני מתיקה כדי שלא ישנו ויראו וישאלו.

–          ההסיבה צריכה להיות לצד שמאל. ואפילו איטר יד יסב על צד שמאל.

–          מצווה לקדש על יין אדום זכר לדם.

–          אפילו מי ששונא יין או שהיין מזיקו, ישתדל לשתות ארבע כוסות מיין צימוקים או מיץ ענבים טהור.

–          אם על ידי שתית יין מכל המינים שהוזכרו יבוא לידי חולי פנימי או יפול למשכב פטור.

–          שיעור הכוס, רביעית. שהוא: 86 גרם ( ולחזו"א 150 גרם).

–          ישתה לכתחילה את כל הכוס, ואם שתה רובו יצא. ואם היא כוס גדולה די שישתה רביעית כשהיא רוב הכוס.

–          צריך להזהר לשתות הרביעית בפעם אחת.

–          השומע קידוש צריך לכוון לצאת והמשמיע צריך לכוון להוציא.

–          סדר הקידוש: יין – קידוש – זמן(שהחיינו).

–          ישתה כוס הקידוש בהסיבה ואין צריך לברך ברכה אחרונה לאחר שתיתו.

ורחץ:

–          נוטל ידיו כדין נטילת ידים בשביל פת, בכלי. אבל בלי ברכה, שכל דבר שטיבולו במשקה טעון נטילה בלי ברכה.


כרפס:

–          יקח פחות מכזית כרפס, הבדוק מן התולעים. ועדיף שיקח מקלח הכרפס.

–          אם אינו מוצא כרפס יכול לקחת משאר ירקות.

–          יטבלנו בחומץ או במי מלח ויברך עליו בורא פרי האדמה.

–          בברכה זו יכוון לפטור את המרור (החסה).

–          אכילת כרפס אינה צריכה הסיבה, אבל אם רוצה לאכול בהסיבה יכול.

–          אין לאכול כזית כרפס כי על ידי זה הוא נכנס לספק ברכה אחרונה. ואם אכל כזית לא יברך ברכה אחרונה כי ספק ברכות להקל.

יחץ:

–          מן השלוש מצות המונחות לפניו יקח את המצה האמצעית ויבצענה לשתיים את החלק הקטן יניח בין שתי המצות השלימות והחלק הגדול ישמור לאפיקומן.

מגיד:

–          מגביע הקערה וכל מה שבתוכה, (ויש נוהגים להעביר אותה על ראש המסובין ואומרים בבהילו יצאנו ממצרים).

–          מתחיל לספר ביציאת מצרים (הגדה). וכל המרבה הרי זה משובח. [קורא מהא לחמא עד ב"א גאל ישראל].

–          אף הנשים חייבות בסיפור יציאת מצריים. ואם אינם יודעות לקרא יכולות לצאת ידי חובתן על ידי השמיעה, אבל אם אינן מבינות צריך לתרגם להם.

–          מוזגים כוס שניה לפני מה נשתנה, והבן שואל מה נשתנה. ואם אין בן, אשתו שואלתו, ואם לאו הוא שואל את עצמו, וקוראים את ההגדה בשמחה ובטוב לבב.

–          אסור להפסיק בדבור באמצע ההגדה, אם לא לצורך גדול.

–          כשמזכירים המכות נוהגים לשפוך קצת יין כנגד כל מכה.

–          כשמגיע ל"מצה זו" מגביה את המצה להראותה למסובין.

–          כשמגיע ל"מרור זה" מגביה ג"כ את המרור כדי להראותו למסובין.

–          אבל כשמגיע לפסח זה לא יגביה כדי להראות את הזרוע.

–          כשגומר את ההגדה מברך אשר גאלנו וכו' עד גאל ישראל ושותה כוס שניה בהסיבה על צד שמאל, בלי ברכה תחילה וסוף.

רחצה:

–          יטול ידיו בכלי כדת, ויברך על נטילת ידים.

מוציא:

–          יקח המצות כסדר שהינחם הפרוסה בין השלימות ויברך המוציא לחם מן הארץ.

מצה:

–          לאחר שבירך המוציא, יוריד המצא השלישית מידיו, ונשאר בידו רק העליונה וחצי השניה ומברך: "אקב"ו על אכילת מצה" ובוצע את השלימה העליונה ומן הפרוסה – משתיהם, כזית מכל אחת, ויאכלנה בהסיבה ביחד. [ושיעור כזית הוא כ-30 גרם].

–          אם אינו יכול לאכול את שני הכזיתים ביחד אוכל את הכזית של המצה העליונה, ואחר כך של הפרוסה. ובדיעבד אם אכל רק כזית אחד יצא.

–          אוכל אותם כדרך שהוא רגיל לאכול, רק יזהר שלא ישהה באכילתו יותר מארבע דקות. [וי"א ב2 דקות].

–          צריך לכוון שהוא מקיים מצוות אכילת מצה.

–          צריך להסב כשאוכל את המוציא.

–          צריך ללעוס את המצה יפה ואח"כ לבלוע אותה, ויזהר שלא יבלע בלי לעיסה. אבל אם בכ"ז בלע יצא יד"ח.

–          אסור לאכול עוד מאכל אחר עם המצה של המוציא כדי להעבירה ביתר קלות.

–          זמן אכילת מצה ומרור לכתחילה עד חצות הלילה. [ושנה זו תשס"ג עד –

מרור:

–          יקח כזית מרור ויטבילנה בחרוסת ויברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על אכילת מרור ויאכלנו בלי הסיבה.

–          יוצאים יד"ח בחזרת (חסה) שהיא עיקר המצווה ואם אין לו יכול לקחת ירקות מרים במקום חזרת.

–          אין יוצאים יד"ח במרור כבוש שלוק או מבושל.

כורך:

–          יקח כזית מצה מן המצה התחתונה וכורכה עם כזית מרור, טובלה בחרוסת, ואומר: "זכר למקדש כהלל הזקן וכו'", ואוכלם ביחד בהסיבה.

שולחן עורך:

–          יערוך שולחנו ויסעד ליבו כיד ה' הטובה עליו.

–          לא ימלא כרסו הרבה כדי שיוכל לאכול כזית מצה של אפיקומן לתיאבון.

–          יש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר צלי בליל ראשון של פסח.


צפון:

–          אחר שגמרו את כל הסעודה אוכלים כזית מהמצה השמורה לאפיקומן.

–          קודם שאוכל אפיקומן אומר: "זכר לקורבן פסח הנאכל על השבע". ואוכלו בהסיבה.

–          אם היה שבע כ"כ עד שהוא קץ באכילתו, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, ולכן צריך להזהר בזמן הסעודה שלא יאכל יותר מדי.

–          יזהר לאכול את האפיקומן לפני חצות, ובדיעבד אפילו אכלו אחר חצות יצא ידי חובה.

–          אסור לאכול שום דבר אחֵר אחרי האפיקומן כדי שישאר טעם המצה בפיו. אבל מותר לשתות מים. [מלבד שתי הכוסות שאחרי ברכת המזון].

ברך:

–          יטול ידיו למים אחרונים, ישטוף הכוס וידיח אותו אפילו הוא נקי, ויברך ברכת המזון.

–          בברכת המזון אומר יעלה ויבא.

–          אפילו נזכר בהלל שלא אמר יעלה ויבא בברכת המזון חוזר ומברך ברכת המזון על הכוס.

–          כשגומר ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ושותה כוס שלישית בהסיבה.

–          אין לשתות יין בין כוס שלישית לכוס רביעית.

הלל:

–          אומר הלל בשמחה ובהתלהבות, להודות לה' על הניסים שעשה ועושה עמנו בכל זמן.

–          ממלא כוס רביעית ומתחיל לאמר "שפוך חמתך על הגויים".

–          גומר את ההלל ומתחיל "נשמת" עד הסוף, ושותה כוס רביעי בהסיבה, בלי ברכה תחילה. ואח"כ מברך ברכה אחרונה על היין (על הגפן).

נרצה:

–          אם עשה כך ה' ירצה אותו, ובזכות זה ה' יגאלנו גאולה שלימה.

–          מצווה שיספרו ביציאת מצרים כפי יכולתו. וכן יש נוהגים לומר כמה פיוטים אחרי שמסימים. כגון: חד גדיא(ויש בו סודות גדולים). וכן אחד מי יודע. ועוד.