מה עושים עם הפער בין הרצון למציאות? איך מתגברים על המרחק בין מה שאני רוצה למה שקורה מסביבי?

כשאדם מצליח להתחבר לרצון שלו, הוא מתחבר באופן טבעי לנקודה מרוממת. נקודה שהיא הרבה מעל המציאות העכשוית שהוא מכיר. זוהי נקודה רוחנית גבוהה – גם אם היא מתלבשת בדברים גשמיים. הכוונה היא שאם הרצון לא מבורר – הוא יכול להיות רצון להשיג תאוות גשמיות. אבל זה אותו הרצון הרוחני הגבוה – פשוט מתלבש בדברים ארציים. גם בצורה הזאת – של רצון גבוהה המתלבש בדברים גשמיים, עדיין הוא גבוה ומורם הרבה יותר מהמציאות המונחת לפנינו.

דוגמא: אדם עובד כפקיד בנק במשך מספר שנים. הוא מתחיל לעשות עבודה פנימית ורואה שהוא בעצם מרצה. אין לו רצון עצמי גלוי אלא הוא עובד בבנק כדי לרצות את הסביבה, הוא הלך לשם כדי לשמח את הוריו, הוא נשאר שם כי הוא מפחד שאשתו תילחץ אם הוא לא יעבוד ב"עבודה קבועה ומסודרת" וכיוב' כמובן שבדוגמא הזאת אין לרמז שיש משהו לא טוב או לא ראוי בלהיות פקיד בנק. אותה הדוגמא היתה יכולה להיות על אדם שהוא משיט יכטות או עו"ד בכיר וכדומה.

בכל אופן, אותו אדם מגלה שבעצם הרצון שלו כבוי. הוא מתחיל להתחבר לרצון ולבדוק עם עצמו מה הוא בעצם רוצה? הוא מגלה שמה שהוא באמת היה רוצה – זה לפתוח חנות ספרים. זאת התשוקה שלו מילדות. כל החיים הוא חלם על זה עד שבשלב מסויים החליט לנטוש את חלומותיו ולקבל את חלומותיהם של אחרים – החלום שהוא יהיה "מסודר בחיים". הרי לפתוח חנות כעצמאי זה דבר המעורר קשיים וסכנות כלכליות לכאורה.

אז הוא מחליט שהרצון שלו הוא לפתוח חנות ספרים. כשהוא חושב על זה, כשהוא נזכר בזה – הוא מחייך. הוא שמח. הוא מתמלא בחיות. אם שואלים אותו מה הרצון שלו והוא מגלה שבעצם במקום להיות פקיד בנק הוא רוצה לפתוח חנות ספרים – סביר גם שיתבייש. פעמים רבות אנחנו מתביישים בחלומות שלנו, בחלומות הילדות שהם הרצונות שטבע בנו השם יתברך.

כמובן שהוא יכול לקחת את הרצון הזה לקדושה ולפתוח חנות לספרים שיועילו לכל אדם להתחבר לטוב האמיתי – אבל אפילו אם הוא לא בחר בזה, אלא פשוט רוצה לפתוח חנות ספרים – זהו רצון שנמצא בנקודה מרוממת יותר מהמציאות שאותו אדם חי בה.

עד כאן אין שום נפילה. הוא יושב בבנק – וחושב מידי פעם על חנות הספרים שהוא רוצה לפתוח. מתי הנפילה יכולה להתרחש? כאשר האדם מבלבל בין המציאות שבה הוא נמצא כרגע לנקודה שאליה הוא רוצה להגיע.הוא רוצה להגיע לחנות הספרים אבל הדרך ארוכה.

בשפת החסידות אומרים שהרצון שלו הוא בספירת הכתר (זה כל כך רחוק מהרגלים – זה אפילו מעל הראש!) ואז הוא צריך להוריד את הרצון לתוך המוחין – החכמה והבינה, להתחבר לנקודה הבסיסית של הרצון, לברר ולהבין כיצד הוא יכול ליישם את זה בחיים. אז זה יכול לרדת לכוחות הנפש של התרחבות וצמצום, לאיזונים ביניהם, שם הוא יכול לפגוש את הפחדים והצמצומים ומהצד השני את התשוקה והאהבה להשפיע – עד שבסופו של דבר הוא יכול להוריד את זה לקרקע.

אם הוא מבין שהרצון הוא גבוה וטוב אבל יש הרבה עבודה להוריד את זה לקרקע – הוא לא יבהל מהקשיים. הרי אמרו לי ש"הכל ברצון" וש"אין דבר העומד בפני הרצון" – אז למה יש לי קשיים? התשובה הפשוטה והמטרידה היא : ככה. כי ככה נברא העולם. כי כשמורידים את ההבנות מהנקודות הגבוהות לתוך החיים אז נתקלים במכשולים, במניעות – אותם המניעות הן למעשה הדלק לחזק ולחשל את הרצון. כתוב שהמניעות מגבירות את החשק, את הרצון.

כשאדם רוצה משהו. כשהוא רוצה אותו מאוד והוא נתקל במניעות – אפשר להגיד שאותם המניעות הם למעשה בירור של הרצון שלו. האם אתה באמת רוצה? אם כן – אותן מניעות יהיו דלק לחזק אותך ברצון, ואם אתה לא ממש רוצה אלא רק קצת – אותן מניעות יעצרו אותך בדרך. בסופו של דבר זה רק לטובתך – כי אם מלכתחילה לא ממש ממש רצית אלא רק קצת, ובאו מניעות קלות והפסקת, חסכת המון אנרגיה – כי בסופו של דבר היית מפסיק בכל מקרה אם לא עכשיו אז קצת אחרי זה.

כך כשאני מבין שהרצון שלי זה דבר אחד אבל המציאות הנגלית לפני – היא המקום שבו יש נפילות ועליות, זה יכול לחזק אותי שלא ליפול משום דבר. אז אני יכול להתחזק ברצון ולהתמיד בו. לא לשכוח אותו – כל הזמן להתחזק בו ולהתפלל עליו ולראות איך ליישם אותו אבל באותו הזמן גם לזכור שבדרך יהיו לי הרבה מניעות והרב הקשיים. לא להתפלא מזה ולא להתרחק מזה.

דבר נוסף שקורה כשמתחילים להוריד את הרצון לקרקע הוא – נפגשים בתיקון.