חנוכה – אורות האמת, שיעור וידאו

שבת חנוכה – על האור של חנוכה ועל האור של שבת ועל איש וביתו…

לחזור ולדבק את עצמו לְשָׁם

מתוך תורה יב' בליקוטי מוהר"ן תנינא – תורת איה:

…וְעַל – כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, וְנוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים,[ובשלב הזה אינו יודע כי הוא באמת במקומות גרועים כי הוא מנותק. זאת הנפילה שהוא לא מרגיש איפה הוא בעצם. כי אם היה מרגיש היה כואב לו והיה בוכה להשם יתברך לעזרה] וַאֲזַי מַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ,[אולי הוא מבין פתאום שהוא לא במקום טוב. או שמשהו פנימי או חיצוני מפנה את תשומת הלב שלו פנימה, חזרה אל עצמו. הוא מתחיל להסתכל על עצמו, איפה אני בכלל?] וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מְאֹד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ[כשאדם רואה שהוא רחוק מאוד מאיפה שהוא רוצה להיות זה כואב לו. זה קשה לו. הוא רוצה לצאת משם. הוא רוצה לחזור להשם יתברך, רוצה לחזור לטוב.], וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ,[במקום לשאול איפה אני, הוא שואל איפה אתה. ריבונו של עולם, איפה אתה? לכאורה זה תמוה – הרי היה צריך לשאול את עצמו איפה הוא נמצא ואיך נפל לשם והוא שואל איפה השם יתברך] מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ,[ולכן מה יעזור לו לשאול על עצמו. אין לו כח לכלום, אין לו יכולת. הוא מרגיש סתום ותקוע אז הוא מחפש את השם יתברך. אם היה לו תחושה שיש לו טיפה של משהו, טיפה של תורה או מצוות הוא היה יכול להסתכל על הטוב של עצמו ולעשות אזמרה אבל עכשיו הוא מרגיש בחושך המוחלט] מֵאַחַר שֶׁנָּפַל לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְזֶה זֶה עִקָּר תִּקּוּנוֹ וַעֲלִיָּתוֹ,[דווקא העובדה שכביכול מצד עצמו אין לו סיכוי – פותחת לו את הקריאה העמוקה להשם יתברך להבין שלי בעצמי אין תיקון מצד עצמי אבל אתה יתברך נמצא גם פה במקום האפל הזה ותמיד יכול להושיע אותי] בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה', הַמּוּבָא בִּסְפָרִים. כִּי אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד עֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ הַמַּאֲמָר סָתוּם בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ חִיּוּת לַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ.[זאת אומרת שכפי שרבינו מסביר יש אור של השם יתברך שלא קשור במדרגות או במקום יחסי אלא הוא מוחלט וניצחי ונמצא בכל מקום ומאיר בכל מדרגה. רק שהוא נסתר מעינינו] נִמְצָא כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הוּא חוֹזֵר וְעוֹלֶה אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן,[החיפוש הזה, הבקשה הזאת, כביכול מכניסה את השם יתברך לתמונה. הוא היה תמיד שם אבל עכשיו אנחנו מחפשים אותו ומגלים שגם שם, במקום הקשה כל כך – נמצא השם] שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה, שֶׁמִּגֹּדֶל הַסְתָּרָתוֹ וְהֶעְלֵמוֹ הוּא מְחַיֶּה מְקוֹמוֹת הַלָּלוּ, וְעַכְשָׁו, עַל – יְדֵי שֶׁהוּא נָפַל לְשָׁם,[לשם – למקומות המטונפים, המוסתרים, המרוחקים] וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וּבָזֶה חוֹזֵר וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ לְשָׁם,[נשאלת השאלה– מה זה שם? אפשר להסביר ששם זה המקום הגבוה, אבל אולי אפשר ללמוד גם ששם זה דווקא המקום הנמוך! דווקא מקום הנפילה. הוא פשוט מסכים לחזור ולדבק את עצמו לשם, כפי שכתוב לפני זה "נפל לשם" ועכשיו הוא "מדבק עצמו לשם". הוא מסכים להרגיש את הנפילה. הוא מסכים להרגיש את הריחוק. הוא מסכים להרגיש כמה שהוא "שם", אפילו שהוא היה מאוד מאוד רוצה להיות "פה". וכשהוא מבין שגם שם השם נמצא, שאין גבול ואין מקום שבו השם לא נמצא הוא מתחיל לקבל חיות דקדושה גם במקום הנמוך, גם בנפילה] וּמְחַיֶּה אֶת נְפִילָתוֹ,[עוד אפשר לראות פה שהוא מחיה את הנפילה ולא כתוב מחיה את עצמו. זאת אומרת שהוא לא מתנגד לנפילה, אלא מקבל את המקום שהוא נמצא בו ורק מוכן להרגיש מה שקורה לו שם ולהבין שגם שם, במקום הנמוך השם נמצא] וְעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה:

בעזרת השם…

דרך אגב, בהמשך התורה אפשר לראות שבאמת זה רק חצי מהעניין, כמו בנר חנוכה ונר שבת (אם ירצה השם עוד אכתוב על זה באריכות יותר) שמסביר הנתיבות שלום שנר חנוכה מדליקים לפני נר שבת כי נר חנוכה מעלה אותך עמוק מהמקומות הנמוכים למקום "רגיל" ונר שבת מעלה אותך ממקום הרגיל למקומות הגבוהים ביותר. עבודת איה, לראות את אור השם שזורח גם במקומות המטונפים זאת עבודה שלכאורה לא קשורה לתורה ולמצוות כי אין בה את נקודת העבודה של ההתקדמות, הקו הישר, אלא היא בחינה של אינסוף ובאמת בסוף התורה רבינו כותב:"..וְאַחַר – כָּךְ זוֹכֶה לַעֲלוֹת מִשָּׁם לְגַמְרֵי אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ, דְּהַיְנוּ בִּמְקוֹם הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקָּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:" זאת אומרת שגם באיה במקומות המטונפים האדם מוצא את אור השם בחינת המאמר הסתום שבו כבוד השם לא מתגלה, אבל אחרי זה הוא צריך גם את נר שבת, בחינת תלמיד חכם, בחינת חוכמת התורה שבה הוא עולה לגמרי אל הקדושה בעצמה שזה מקום התגלות כבודו יתברך וזה כבר הארה לא מהמאמר הסתום בלבד אלא גם משאר המאמרים. זאת כבר הארה מדורגת ששייכת לחכמה וכיוב'… והיהודי צריך כל הזמן לנקוט בשתי העבודות, כמו שרבינו אומר שצריך גם התבודדות (שזה למצוא את הקשר עם השם יתברך לא משנה באיזה נקודה שאתה נמצא בה, ואפילו אדרבה, דווקא בנקודה שאתה נמצא בה, דווקא בנקודה ששיכת ללבך אתה יכול להתחבר עכשיו להשם יתברך. שזוהי נקודה מעבר לגבול) וגם לימוד שולחן ערוך (שזה דווקא ההגבלות והחוקים והצמצומים, והארת השם דווקא בגילויים ובגדרים).

וידאו – חנוכה ופרשת ויגש : להפוך את העולם שלך

שידור רדיו – 5 דקות על פרשת מקץ וחנוכה

[audio:http://newb.co.il/audio/ranradio3.mp3]

שיעור וידאו – הכנה לחנוכה ופרשת מקץ : לתפור את העולמות.

חנוכה – לגלות את הנר הפנימי שלך

משהו מדליק שקיבלתי בדואר (האמיתי, יש עדיין דבר כזה, לא באמייל, לא בפייסבוק, לא בטוויטר, דואר. תיבת דואר פיזית) :


"צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו, דולק נר.
ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את
אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו" (הראי"ה קוק)

שנזכה כולנו להתחבר פנימה, למצוא את הנר הדולק בתוכנו – ולא לפחד, ולהפיץ את האור שלו, את הניחוח היחודי שהשם יתברך נתן לכל אחד מאיתנו. לתת את הטוב שלנו לאחר. בלי לדחוק, בלי לדחוף, רק להיות – כמו ניחוח עדין של פרח יחודי. כזה שמעולם לא היה, כזה שמעולם לא יהיה עוד אחד כזה – אתה.


חנוכה – להאיר את האור הרוחני בתוך החיים

חנוכיות מאירות ממלאות עוד ועוד בתים. עוד מעט טוב. עוד מעט אור ממלא את החשכה. ילדים קטנים מסתכלים בעיניים בורקות בחנוכיות ובלהבות המרצדות בקצות הנרות ובכוסיות השמן. יש משהו בחג הזה שכולם אוהבים אותו. חג של טוב. חג של אור. חג של הרבה תקווה. האור הגשמי והאור הרוחני משמשים בערבוביה – כל אחד מקבל את הנקודה שלו. כל אחד מתחבר לאספקט הקרוב לליבו.

חנוכה ופורים שניהם חגים שתיקנו חז"ל, חגים שלא מופיעים בתורה אלא תוקנו בתקופה מאוחרת יותר. שניהם נחגגים דווקא בתקופת החורף ובשניהם למעשה החג הוא יום חול רגיל. שלושת הרגלים הם דווקא בתקופת הקיץ – פסח, שבועות וסוכות ואילו חנוכה ופורים נופלים בתקופת החורף. תקופת החושך. באותו הזמן הם באים להאיר ולשמח את נפשנו.

אחד ההבדלים בין חנוכה לבין פורים הוא שבעוד שפורים הוא חג של יציאה מהעולם – עד דלא ידע, מצב של יציאה מהמיצרים הגשמיים המוכרים כל כך – חנוכה הוא חג של הכנסת האור הרוחני דווקא לעולם הגשמי. בעוד שבפורים האדם יוצא מהגבולות אל הבלתי בעל גבול, בחנוכה יש כניסה של האור הרוחני וירידה שלו עד הרבדים הנמוכים והעמוקים ביותר.

מהבחינה הזאת – חנוכה הוא אפילו עוד יותר יום חול מפורים. כי בפורים, הכל מפסיק. בגלל השתיה והסעודה. בעיקר בגלל השתיה.. רוב מי ש"באמת חוגג" את פורים – לא עובד באותו היום, חוגג את היום מהבוקר ועד הערב. ואילו חנוכה? חנוכה הוא יום רגיל לכאורה. ימים רגילים. ימי החנוכה. אנשים עובדים, חלקם חוזרים מוקדם יותר מהעבודה הביתה לחוג עם המשפחה ולהדליק נרות. וזהו. לכאורה כאילו שלא הרבה קורה. הכל מסביב ממשיך בקצב שלו.

רוב החגים ביהדות הם חגים של עצירה מוחלטת. יום טוב הוא יום שכמו שבת, יש עצירה. נותנים את המקום לחג. נותנים את המסגרת החיצונית לקדושה של אותו יום טוב. אפילו חול המועד שזה זמן שהרבה אנשים עובדים בו – הוא עדיין סוג של הכלאה בין קודש לחול אבל חנוכה הם ימים של חול מוחלט. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? מה אנחנו יכולים לקחת מזה לחיים שלנו?

האור של חנוכה הוא אור כל כך גדול שהוא יכול לרדת למקומות הנמוכים ביותר. זה נותן המון תקווה כי חנוכה זאת נקודה רוחנית כל כך גבוהה שאין לה בעיה עם זה שזה יום חול. לא צריך לעצור מכל דבר כדי להתחבר. להפך – תמשיך לעשות כרגיל, אין בעיה. רק תדליק את החנוכיה. אין בעיה להציב את החנוכיה מתחת לעשר טפחים  – מקום שכתוב ששכינה מעולם לא יורדת אליו. חוץ מחנוכה כמובן.

בחנוכה אין בעיה להוריד את האור למקומות שאף פעם במהלך השנה הוא לא יורד אליו. אפשר להדליק בפתילות שאסור להדליק בהן בשבת. אפשר להדליק בשמן לא איכותי, אפשר להדליק בפתילות מהבהבות המאיימות להכבות. אין בעיה. האור יגיע.

בחנוכה אנחנו רואים אנשים שבמשך כל השנה לא מתקרבים למנהגים היהודיים – פתאום מדליקים חנוכיה. יש משהו לא מאיים בחנוכה. יש משהו מחבק ומקרב. יש משהו משמח בנרות הללו. אנשים שכל השנה הם אנטי – פתאום דווקא בעד. מה קורה? איך הם מתחברים דווקא לאור של חנוכה? כל אחד וההסבר שלו. כל אחד והחיבור שלו.

העניין הוא רק לזכור. קורה פה משהו. אם אתה מביא את הזכרון, את החיבור. אתה יכול להרוויח את האור הגנוז של חנוכה. אם אתה יכול לזכור שהאור בעצם תמיד נמצא פה. שהחיבור תמיד נמצא קרוב קרוב אליך – בתוך עומק הלב שלך – תבין את העניין של חנוכה. העניין של חנוכה הוא שבעצם אין מציאות של טבע שמונע ממך.

הכל פתוח. גם אם נראה שאתה במיצר. גם אם נראה שזה לא אפשרי למצוא פה כבר טוב, האור של חנוכה מזכיר – גם בזמן החשוך ביותר של השנה. גם בתקופות החשוכות ביותר, האור פה. אם תעשה פעולה קטנה של זכירה, של ברכה, של המשכה, של הדלקה של האור – הכל פה. השמחה נמצאת בתוכך, ההבנה נמצאת בתוכך. רק צריך חיבור קטן. גפרור קטן והכל יכול להדלק ולהאיר לך את המציאות הפנימית שלך.

בעבר היה מקובל להדליק את החנוכיות בפתח הבית. היום הרבה מדליקים חנוכיות בתוך הבית. המיקום המיוחד של החנוכיה בפתח הבית והעובדה שהיא אמורה בעיקר לאנשים שמחוץ לבית, לאנשים שברחוב גם מייחדת מאוד את החג הזה.

אכפת לי ממך – אני רוצה לתת לך מהאור שלי. אני רוצה להביא מהאור שלי לעולם. אני רוצה לפרסם את הנס. אני רוצה לפרסם שיש טוב. אני רוצה לפרסם שיש אור רוחני בעולם ואני עושה את זה דרך הכלים שיש לי. ואתה? אתה עושה את מה שאתה יכול לעשות כדי לפרסם את הנס. לפרסם את זה שיש משהו רוחני מעל הטבע הנגלה לנגד עיננו. מעל אבל לא נגד.

אור החנוכה לא מתנגד לחול. הוא נכנס ושורה בתוכו. זה סוג של קדושה שהיא כל כך רחוקה שיכולה להיות גם קרובה. כל כך נבדלת בכל אופן שיכולה להיות מחוברת לכל דבר. זה הסוד של הצדיקים הגדולים – הצדיקים שרואים כל אחד בנקודה שלו, בלי שיפוט, בלי השוואה.

שנזכה כולנו להאיר בלי לשפוט את האחר. להיות בלי לקחת מקום לשני. וגם לקבל את השני בלי להשתנות מבפנים. להיות כמו החנוכיות שהיו מוצבות בפתח הבית – מחוברים גם להזנה הפנימית ומביאים אור פנימי מתוך הבית, מתוך הפנימיות שלנו ומחוברים גם לחוץ, לרשות הרבים, ופועלים גם שם בטוב שלנו.

שנזכה לאור הפנימי של חנוכה, ולאור החיצוני של החנוכיות. שנזכה לשמוח באור הזה ולשמח את הסביבה שלנו, את המשפחות שלנו ואת החברים שלנו. שנזכה להתבונן בדברים ולראות את האור הפנימי השורה בכל דבר.

לאתר של רן ובר – התחלות חדשות http://newb.co.il

פך השמן

פך אחד טהור עשה לנו את כל החג הזה. אי אפשר לדמיין את חנוכה ללא אותו הפך. איך ידעו שימצאו אותו? איך ידעו שהוא יספיק?

צריך הרבה אמונה כדי לחיות בהבנה שמעט טוב יכול לשפוך הרבה אור על כל חיינו. צריך הרבה אמונה כי כשמסתכלים מסביב – רואים הרבה חושך. ומי שלא רואה חושך הוא בדרך כלל או מדומיין או מדחיק. מדחיק כי הוא מיואש. מיואש מהרע, מיואש מהשליליות, מיואש מכח המשיכה שמושך אותו למטה. מכווץ אותו, מחליש אותו, שובר אותו. או שהוא מדומיין – לא מוכן לפגוש את המציאות הקשה שמסביבו ובורח לרוחניות.

אבל האם הוא באמת בוחן את המציאות? האם הוא באמת בודק מה קורה? האם הוא באמת מחפש בעצמו אפילו מעט טוב או שאם זה לא טוב מושלם זה לא שווה כלום?

זה בדיוק הסיפור של חנוכה. הרי אפשר להגיד – מה זה פך שמן אחד שיספיק ליום אחד? זה לא יעזור! אנחנו צריכים יותר. זה לא מספיק. זה לא טוב. זה קצת. אבל זה לא נכון! תתעסק עם הטוב. אל תתעלם מהרע אבל תבחר בטוב. ותתמקד. ותתמקד ותעמיק.

פתאום המעט טוב הזה הופך להמון טוב. פתאום הנקודה הטובה הקטנה מאירה כמו מפל של אור רוחני, כמו פנס של אלפי שמשות שמאירות בתוך החיים שלך באור האינסופי. ואז.. שוב חושך.

אבל אל תתייאש! כי בתוך החשכה הגדולה ביותר אם תתעקש ותחפש תמצא שוב את הטוב. והטוב הזה הוא האמת הניצחית שלך. לא משנה כמה מחזורים של חושך יעברו עלייך – זה רק יחזק אותך למצוא את הטוב האמיתי, הטוב הפנימי, הטוב הרוחני – הטוב שהוא מעל כל החושך, מעל כל הייאוש, מעל כל הייסורים.

התקווה שהיא הקו האינסופי שמחדיר הבורא לתוך העולם האפל. קו של אהבה טהורה. קו של אמונה ותקווה. ועל זה אנחנו חוגגים באופן שהולך וגובר בחנוכה. מתחילים בנר אחד, באור קטן והולכים ומוסיפים מיום ליום.

שנזכה לבחינת מוסיף והולך בכל הטוב שלנו!

משמעות השם "חנוכה". למה קוראים לחנוכה כך?

משמעויות, סיבות וסימנים לשם חנוכה:

חנוכה  – מלשון חנייה, שחנו מהמלחמה

וקראום חנוכה ב' תיבות חנו בכ"ה, ולשון חנו משמע שחנו מנסיעתם למלחמה [שעד אז היו טרודים ועסוקים במלחמה] מלשון ויסעו ויחנו (במדבר לג,ה) ולא מלשון שביתה ממלאכה ולכך מותרים הם במלאכה (לבוש סימן תרע, סעיף א)

והן הנקראין ימי חנוכה כלומר חנו כ"ה כסלו, כלומר בכ"ה בחודש יתחילו (כל בו סימן מ"ד)

חנוכה מלשון חן, שמצאו חן בעיני ה'

דבר אחר, חנוכה מלשון חן כ"ה, בכ"ה בכסלו מצאו חנוכה [דהיינו] מצאו חנינה [בעיני השם] (מחזור וויטרי, רלט)

חנוכה – ע"ש חנוכת בית המקדש וכליו והמזבח

חנוכה נקראת על שם שנתחנך הבית והוכשר לעבודה, שהרי היוונים טמאו את ההיכל והעזרות והמקדש וכל כליו, וכשגברו חשמונים טהרו את הכל ועשו חנוכה כמו שעשה משה בתחילת חינוכן לעבודה (שיבולי הלקט, קעד)

חנוכה – מעט זה גם טוב!

בסיפור של נס החנוכה אנחנו מתודעים לנקודה בסיסית ביותר בקיומנו – נקודת המעט. כל  החג סובב סביב הנקודה של מעט טוב שהופך להרבה טוב. פך שמן קטן שאמור להספיק בקושי ליום אחד – שמאיר את כל ימי החג. איך זה יכול להיות? איך מעט טוב הופך להרבה טוב?

ראשית – צריך לשים לב שאותו המעט היה חתום בחותמו של כהן גדול. זאת אומרת זאת היתה נקודה טהורה. נקודה שהמזויף, נקודה שהרע לא נגע בה. אלפי פכים של שמן מטומאים לא עזרו אבל פך קטן אחד של שמן באמת טהור חתום ושמור – עשה את כל ההבדל.

גם בתוכנו יש נקודה טהורה. נקודה קדושה שלא משנה מה שאנחנו עוברים, לא משנה מה קורה לנו ולא משנה מה אנחנו חושבים על עצמנו – הנקודה הזאת היא קדושה, היא טהורה, היא עצם הטוב. ואם אנחנו מתחברים דווקא לנקודה הזאת ולא מקשיבים לכל הקולות שצווחים בתוכנו – אני לא טוב, אני טמא, אני לא טהור. אם אנחנו לא מקשיבים להם וממשיכים לחפש את הנקודה הטובה. את הנקודה הטהורה – אזי כשנתחבר אליה, אפילו במעט יאיר אור גדול.

האור הזה הוא אור אמיתי כי הוא מחובר לאמת. האמת היא אור גדול. אומר הבעל שם טוב הקדוש שהאוחז במקצת האחדות, אוחז בכל האחדות. זאת אומרת שאם אתה מחובר אפילו מעט לטוב הגדול הזה, אתה כבר מחובר לכולו! ברגע שאתה נוגע בנהר של האור, זורם כל הנהר דרכך.

אבל כדי למצוא את הפך הטהור החשמונאים היו צריכים לזרוק ולא להשתמש בכל אותם אלפי פכים טמאים! זאת אומרת – אם אתה רוצה להגיע לטוב האמיתי שלך, אתה צריך גם לזהות את הזיופים. לזהות את הדברים הלא טהורים. לא להבהל מהם. לא להתייאש אם אתה מוצא אלפי כדים של חושך גולמי – להמשיך לחפש להמשיך להעמיק. לא לוותר על הטוב שלך! לא לוותר על העומק שלך! לא לוותר על הנקודה הטהורה.

וגם אם הנקודה נראית קטנה ומרוחקת. גם אם אתה מוצא ממש מעט טוב. וכמו שאומר רבינו הקדוש בתורה רפ'ב אזמרה לאלוקי – שגם באותה נקודה טובה, גם באותה נקודה טהורה נראה לך שיש הרבה רע ולא מזוכך, תתבונן עוד יותר עמוק תתבונן עוד יותר דק ותמצא שם את הנקודה הטהורה. תמצא שם אור גדול.