רן ובר בודק את גבולות האושר – חלק ב'

לתחילת הכתבה: במסגרת הגבולות הידועים: רן ובר בודק את גבולות האושר – חלק א'

"אם אני מסתכל עליך", הוא אומר בחיוך, "נראה שזה לגמרי לא מסתדר."
"לגמרי?" שאלתי
"טוב נו.. לא לגמרי. אבל גם לך יש קשיים, אז מה אתה משחק אותה שהכול ורוד?"
"אני לא. האמת שיש קשיים, אבל זה טוב. זה מעמיק. זה נותן לי לראות אזורים בעצמי שלבד אף פעם לא היה לי אומץ באמת להישיר מבט ולהסתכל עליהם."
יוסי הניד בכתפיו, ואמר חרישית: "אני בכלל לא מתעניין באזורים נסתרים בנפש. מה אכפת לי? אני רוצה חופש, אחי, לעוף לאינסוף. אני רוצה את החופש המוחלט, בלי כבלים, בלי עניינים, בלי נעלי בית."

"זה בדיוק העניין", אמרתי לו. "אתה רגיל שאינסוף או חופש זה משהו בלי גבולות, ואני אומר לך: את האינסוף אפשר לחוות בתוך הגבול. זה בדיוק הקטע. דווקא הצמצום הוא סוד האושר, ולא ההתפשטות חסרת הגבולות. נשמה בלי גוף כבר היית, אחי, לפני שהתגלגלת למטר שמונים וחמישה שלך. עכשיו אתה בתוך העולם, בתוך הצמצומים, ופה! דווקא פה אתה יכול להגיע למחוזות שלא דמיינת." יוסי בהה בנקודה דמיונית בקיר, ואמר: "תיכף תגיד לי שגם זה שאתה קושר לעצמך רצועות של בקר בבוקר זה חלק מהחיבור לאינסוף. שזה שאתה לא נוסע בשבת עם החבר'ה לדרבי זה חופש אינסופי. יאללה," הוא אמר בכעס והסתכל לכיוון שלי, "אל תבלבל לי את השכל."

לפחות הודיתי לו ביני לבין עצמי שמאז שחזרתי בתשובה הוא משתדל לרסן את עצמו ולא לקלל אצלי בבית. איך אני אסביר לו? האמת שהוא צודק. זה בדיוק העניין. למצוא את חוסר הגבולות בתוך הגבול. להיות בתוך העולם, ומחוץ לעולם. להיות מקושר ומחובר לגמרי לכל מה שקורה בתוך הגבולות המצומצמים, ולהיות מחוץ ומעל לכל.

לא עניתי לו. פשוט לא הרגשתי שיש עם מי לדבר, ולא התחשק לי להיכנס איתו לוויכוח. "עזוב, אחי", הוא אמר לפתע. "אני מצטער, אני פשוט בלחץ. אני לא יודע מה להגיד לה. אני מרגיש שהיא סתם מנסה להלחיץ אותי. אנחנו ביחד איזה שנתיים כמעט, אז מה פתאום הלחץ עכשיו? אני צריך זמן להירגע, לקחת קצת פרופורציות. להבין מה קורה איתי."

"תגיד", שאלתי אותו, "אתה בכלל יודע מה אתה רוצה? זאת אומרת, זה די ברור מה היא רוצה. אבל מה אתה רוצה? שים בצד את הפחדים והבלבולים ונסה להבין מה יוסי רוצה. היא בכלל מעניינת אותך או שזה סתם נוח לך להיות איתה? אתה יכול להיות אמיתי עם עצמך. היא לא ארגנה פה הקלטות או האזנה נסתרת." "לא?", הוא שאל בצחוק מעט היסטרי. "טוב… אז… וואלה, אני לא יודע. היא כל כך רוצה וכל כך דוחפת לכיוון הזה עד כדי שאין לי ממש זמן לחשוב על זה. אני רוב הזמן במגננה, ואין לי באמת זמן לחשוב מה אני רוצה."

יוסי קם ממקומו ומבט חדש בעיניו. "זהו! עזרת לי. אני מתקשר לדנה ואומר לה שאני נוסע ליומיים למדבר. לוקח שק שינה, את הגיטרה שלי ואוהל קטן, והולך לברר עם עצמי. אני חייב לברר מה הקטע שלי עם כל הסיפור הזה. אני אסביר לה שאני חייב לראות מה קורה איתי לפני שאני עונה לה." "וואו, מדהים", אמרתי לו. "סוף סוף יש בך איזה טיפת חיות. נראית כמו סמרטוט לפני שנייה". "תגיד," הוא שאל בחשש. "אתה חושב שהיא תכעס עליי?" "אני בטוח שהיא תשמח", אמרתי לו. "היא באמת אוהבת אותך."

במסגרת הגבולות הידועים: רן ובר בודק את גבולות האושר

פורסם במעריב ניו אייג 22/11/10

יוסי, חבר שלי, חושב להתחתן. זאת אומרת דנה, חברה שלו, חושבת להתחתן. הוא היה מעדיף להשאיר את הדברים כפי שהם. נחמד לו, נוח לו – אז למה להיכנס למחויבות? למה להיכנס להצהרות בומבסטיות וטקסים עתיקים שאין להם משמעות לגביו? הוא לא מבין מה הביג דיל. ובאמת, זה החזיק מעמד איזה שנה וחצי עד שהיא הודיעה לו.

הוא יושב מולי, בן 32, נראה טוב, מצליח בעבודה, מלא עיסוקים נוספים ועם מבט מלא דאגה בעיניו. "מה אני אעשה?", הוא שואל בתחינה. "היא אמרה שזהו. או שאנחנו מתחתנים או שאני אשכח ממנה.”
"ומה אתה מרגיש?”, שאלתי. "אני יודע? מתאים לי הסטטוס קוו. מתאים לי הדברים כפי שהם, למה להיכנס להגדרות?” הוא שואל, ומייד מוסיף: "טוב, אתה דוס עכשיו אז תתחיל להסביר לי על ההלכה וכאלה, אבל באמת – בנאדם כמוני, מה העניין שלי לקפוץ לחתונה איתה? שתחכה כמה שנים, נכיר אחד את השני וכאלה. מה הלחץ?”.

באמת, מה הלחץ? הסתכלתי עליו וראיתי פחד בעיניים. פחד לעשות טעות, פחד לנעול את עצמו בלי אפשרות לצאת מההסדר הכובל הזה. פחד מביטול החופש. "אולי אתם לא מתאימים?”, שאלתי כבדרך אגב. הוא הרים גבה. "זאת אומרת," המשכתי, "אם אתה לא בטוח לגביה אז אולי באמת אתם ממש לא מתאימים? אולי היא לא הבחורה בשבילך.”

"אולי..” הוא אמר והסתכל על הרצפה. “אני באמת לא יודע, אני ממש מבולבל. אבל אני לא יכול לפגוע בה, אני לא יכול סתם לעזוב אותה. וגם, אולי, אולי בכלל אני כן צריך להיות איתה.” "תדע לך שכל יום שאתה איתה ולא רוצה להיות איתה – זה לא משמח אותה אלא מענה אותה.” הוא הסתכל עליי ולא אמר כלום. הוא הסתכל לכיוון הקיר ובהה בו לרגע. "אני פשוט מפחד. אני מפחד לסגור על החיים שלי. בכל אופן, אל תדאג, זה ייגמר בקרוב כך או כך. היא נראית די נחושה. כנראה לא אוכל להמשיך לשבת על הגדר.”

בחירה או בריחה

ככה זה. כשאתה מחוץ למשהו אתה מרגיש קירות של פחדים, כאילו העולם סוגר עליך. אבל אם אתה קופץ לתוך הדברים, אתה עובר דרך קירות של פחד ומגיע לנקודת אמת פנימית יותר. יוסי עדיין לא יודע את זה, ובגלל זה יש לו בחירה. כל העניין פה זה הבחירה, וכדי שנוכל באמת לבחור המציאות מוצגת לנו בצורה של שחור ולבן – של ימין ושמאל. חייבת להיות ליוסי סיבה ממש טובה להתחתן, ולכאורה צריכה להיות סיבה ממש ממש טובה שלא להתחתן. לפחות עד שאתה עושה את הבחירה. ואחרי שאתה בוחר אתה מגלה הרבה דברים. "תגיד יוסי, שמת לב פעם שהמילים "בוחר" ו"בורח" עשויות מאותן אותיות?".

"די, די כבר עם הניו אייג' היהודי הזה", אמר יוסי. "טחנת לי את המוח עם הצירופי אותיות שלך, מה זה יעזור לי עכשיו? אני לא בקטע של גימטריות וקבלה. אני צריך פתרון מעשי: מה אני עושה עם דנה, היא משגעת אותי." "זה לא סתם צירופי אותיות", אמרתי לו, "וזה בטח לא גימטריה. אתה נמצא בנקודה קריטית. אתה יכול להמשיך לברוח מהתמודדות, או לבחור להיכנס לתוכה. דרך אגב, זה לא אומר שהכול הולך להסתדר אחרי זה."

להמשך הכתבה: במסגרת הגבולות הידועים : רן ובר בודק את גבולות האושר – חלק ב'

זוגיות – לסגור את דלתות המילוט

דלתות מילוט. מושג שמתקשר בדרך כלל למטוסים ולהסברים מייגעים טרום טיסה לגבי הדרכים השונות להמלט מהמטוס. לא רק מהמטוס אנחנו רוצים להמלט אלא הרבה פעמים דלתות המילוט הן דלתות המאפשרות לנו לברוח מהכאב והקושי בחיים.

אנחנו רוצים דלתות מילוט שהן דלתות קסם שנוכל לעבור דרכן וכך לעקוף את הבעיה, לעקוף את הכאב והקושי. אבל דלתות המילוט האלה רק נותנות לנו רווחה רגעית ובטווח הארוך – למעשה לא עוזרות לנו. פה תמה האנלוגיה למטוס…

הסוד של הזוגיות הוא לסגור את דלתות המילוט. גם מי שמתחתן מתוך רצון אמיתי וכנה לבנות חיים משותפים, חיים המבוססים על כנות ואהבה מגיע למוקשים וקשיים רבים בדרך. אם דלתות המילוט אכן סגורות – הוא מבין שפה באמת התיקון שלו! הוא לא קיבל את האשה הזאת בטעות, היא לא קיבלה את הבעל הזה בשוגג. אלא זה העניין! פה קורה הכל, דווקא בתוך הקושי, דווקא בתוך הבילבול.

אבל אדם שלא סגר את דלתות המילוט – בין אם הוא עדיין רווק או אפילו אם הוא התחתן אבל בדמיונותיו הוא מרגיש עדיין שהדלתות פתוחות מסיבות אלו ואחרות – לא עלינו – לא יצליח לעמוד בגבורה אל מול הקשיים ויברח לפתרונות או דמיונות.

הקושי שאנחנו פוגשים עכשיו למעשה מלווה אותנו כל החיים. הדברים הנוראיים שאנחנו רואים באחר הם למעשה השלכות של נקודות פנימיות לא פתורות שלנו. האם נשכיל לסגור את דלתות המילוט ולהתמודד או שננסה לברוח דרכן?

זוגיות וקדושה בפרשת נח – פרשת השבוע

כשהתורה הקדושה מספרת לנו על נח, היא מספרת לנו שהוא היה צדיק. ולא סתם צדיק אלא צדיק תמים. המפרשים השונים נחלקים בנקודת – בדורותיו. האם זוהי מעלה – האם אנו דנים את נח לשבח בכך שהיה צדיק תמים בדורותיו, דווקא בדור שלו היה צדיק? או האם אנו דורשים את זה לגנאי – נח היה צדיק תמים בדורותיו אבל אם היה בדור אחר לא היה צדיק? אם היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לצדיק?

בין כך ובין כך – הוא היה צדיק. וכתוב בספרים שהמידה המשוייכת לצדיק היא מידת היסוד. הצדיק גודר את עצמו מהעריות. הצדיק מקדש עצמו ומתרחק מהעריות. ידוע סיפורו של יוסף הצדיק ואשת פוטיפר – סיפור שמהווה כמודל של הצדיק, צדיק יסוד עולם. נח היה צדיק. נח התחתן ושמר אמונים לאשתו – בדור פרוץ שקשה לדמיין. דורו של נח היה כל כך פרוץ שנאמר שאפילו החיות הזדווגו מין שלא במינו. זאת אומרת שאפילו החיות עצמן שמצד טבען אמורות להיות כל אחת עם בני מינה, עברו והיו עם חיות אחרות וכל זאת בהשפעתם הרעה של בני דורו של נח.

איך אפשר לעמוד בהשפעות שליליות כאלה? אדם שגר במקום, בתרבות שכולה רחוקה מהקדושה. תרבות שמקדשת את ההפקרות, שמקדשת את היחסים האקראיים. שרחוקה מנושא בניית בית כשר, שרחוקה מכל מידה טובה – איך יכל נח לעמוד בפרץ הזה? זאת הנקודה הקדושה של נח.

נח היה תמים. היום הרבה פעמים המילה תמים נאמרת כגנאי. כאילו שאותו אדם לא מבין את תהלוכות העולם. ובאמת יש מפרשים שמספרים שנח נתן לבני דורו "לעבוד עליו". הוא נתן להם לרמות אותו ולא נלחם בהם. הקדוש ברוך הוא ציווה עליו לבנות תיבה – ואת זאת הוא עשה. בתמימות ובפשטות.

האם בני דורו קיבלו את בניית התיבה ואת ציווי השם בשיוויון נפש?! לא. הם רדפו אותו, והציקו לו. מספרים מדרשים שהם רצו לשבור את התיבה. מה אתה חושב שאתה? מי זה בכלל הקדוש ברוך שאתה אומר שאתה עושה את רצונו? מה אתה חושב – נהיית צדיק?? הרבה פעמים שבנאדם רוצה להתקדש, לעלות במדרגות הקדושה, להתקרב לטוב, להתקרב לאמת של עם ישראל, לקשר עם הקדוש ברוך הוא – רבים האנשים שלועגים לו, שמנסים לזלזל בזה, שמנסים להרחיק אותו.

אבל נח לא ברח ולא התחמק. הוא עמד ובנה את התיבה במשך 120 שנה וכל אותו הזמן היו מפריעים, הוא לא הלך ישירות להוכיח אנשים אבל מי שבא אליו הוא סיפר לו על השם יתברך ועל זה שהולך להיות מבול. הם לא האמינו. אבל הוא המשיך בשלו.

ונח פעל לפי שמו – בנייחא. בנוחות וברגיעות ולא בכעס. הוא לא רץ וצווח על אנשי דורו (ויש שרואים את זה כגנאי, שהיה צריך לעשות יותר). הוא פשוט עשה את מה שהוא היה צריך לעשות.

נח היה בדור שבו מסביבו היה "מבול" של גילוי עריות, של שחיתויות, גזל ועבודה זרה. הוא נכנס לתוך התיבה. הוא קידש את עצמו בהבדלה, בהפרדה. הוא נכנס עם אשתו. הוא היה גדור מעריות, הוא האמין בשם יתברך והוא נמנע מגזל.

נח מסמל גם את הזוגיות בכך שאפילו החיות הטמאות נכנסו לתיבה בזוגות. בטבען החיות לאו דווקא חיות בזוגיות אלא לפעמים בצורות אחרות – אבל אצל נח בתיבה, החיות הגיעו בזוגות (מלבד החיות הטהורות שהגיעו בשביעיות כדי שאפשר יהיה לקריבן).

פה אנחנו יכולים לראות את התיבה אולי כחופה או כביתו של הזוג. התיבה היא ההגנה מהמבול שנמצא מסביבנו. המערכת הזוגית, הפנימית של המשפחה – היא המערכת שמגינה והיא המערכת שאם שומרים עליה ומטפחים אותה היא התשובה לכל הבלאגן שסורר מסביבנו.

כתוב שישנם שלושה סוגים של חן בגמרא: חן מקום על יושביה, חן אישה על בעלה וחן מקח על מקחו. דור המבול פגעו בכולם. חן מקום על יושביה, בדרך כלל מוסבר שהמקום שאדם גר בו מוצא חן בעיניו, המפרשים פה מסבירים שהמילה מקום – היא מקומו של עולם, הקדוש ברוך הוא, ודור המבול שסרח והתרחק מהשם יתברך. התיקון הוא נח – שמצא חן, הוא מצא חן מקום על יושביה. חן אישה על בעלה – שנח שמר אמונים לאשתו נעמה. הוא לא חטא בעריות ובכך התיקון שלו וחן מקח על מקחו – בכך שהוא לא גזל ולא חמס לעומת דורו.

וכך אפשר לאחל לכל זוג שנכנס בברית הנישואין שיזכור את שלושת נקודות החן: חן מקום על יושביה – שהזוג יזכור את השם יתברך, שיכניס אותו לתוך הבית שלו, לתוך התיבה שלו, לתוך החיים המשותפים. וכך בכל מקום שיהיו, בכל מקום שיחיו יהיה להם טוב בעזרת השם (ואין טוב אלא השם יתברך). נקודה נוספת – חן אשה על בעלה. שהאיש והאשה ישארו נאמנים זה לזו לעולמי עד, שיתחזקו בקשר האהבה ביניהם שתלך ותגדל משנה לשנה. שהקשר יעמיק וישא פירות של ברכה. והנקודה השלישית – חן מקח על מיקחו, שיזכו שכל פרנסתם תגיע ביושר ובאמת. שלא יהיה חס ושלום גזל או כספים המגיעים בצורה לא ישרה. ובכך יזכו למצוא חן בעיני השם ואדם. אמן.

אישה – עזר או כנגדו?!

כתוב שאשה היא עזר כנגדו. מה זה בדיוק עזר כנגדו?  מפרשים חז"ל שעזר כנגדו זה זכה – עזר , לא זכה – כנגדו. מה כוונת הדברים? האם זה קשור רק בבעל, איך האישה קשורה לזה? איך מתקדמים בזוגיות ובחיים בכלל בעזרת העצה/תובנה הזאת?

לכל אחד יש את מסלול התיקון שלו בחיים. אם האדם רוצה להתקדם באמת, אם האדם רוצה להשתנות באמת, להשתפר באמת – הוא חייב לפגוש את התיקון שלו. הוא חייב לפגוש את המקומות שבהם הוא לא מוצלח. את המקומות הנמוכים, את הנפילות שלו. כלפי חוץ – הוא יכול להראות מושלם. מי מכיר את המצבים הנמוכים שלו? מי מכיר באמת את החולשות שלו?

אשתו.

אשתו היא זאת שמכירה אותו "כמו שהוא באמת". מעבר לפוזה החברתית ואיך דברים מצטיירים מבחוץ. היא כמובן מכירה את היתרונות שלו אבל גם את החסרונות שלו. שוב – ההסתכלות שלנו כאן על החסרונות היא לא הסתכלות שלילית או שיפוטית אלא הסתכלות של בנייה.

ההסתכלות על החסרונות היא הסתכלות עליהם כנקודות של צמיחה. נקודות של גדילה. איפה שאתה כבר גדול, כבר מוצלח – אין הרבה עבודה לעשות, חוץ מלטפח את הכשרונות ולהעמיק בהם. אבל העבודה הרצינית של כל אחד מאיתנו היא במקומות של הנפילות, במקומות האפלים, במקומות הלא מתוקנים.

שם. בחושך. מתבצעת הגדילה האמתית. ושם האשה יודעת בדיוק איפה אתה נמצא. ואומרת לך את זה… התחושה שלך? שהיא כנגדו. אבל האמת? שהיא כעזר.

למעשה העזר כנגדו הם דבר אחד – העזר הוא על ידי ההתנגדות, ההתנגדות לדברים השליליים כדי לתת לאור הנשמה להאיר בך.

אז למה כתוב זכה או לא זכה? פה נכנס הפירוש האישי שלך – האם אתה מבין שהכל לטובתך? האם אתה מבין שבסך הכל – כל מה שקורה אמור להביא אותך לתיקון העמוק שלך? (זה בחינת זכה… זכית להבין את זה!) או שאתה חושב שכל הזמן מנסים לקלקל לך, לחבל לך, לעשות לך רע? (זה בחינת.. לא זכה!! לא זכית להבין איזה מתנה קיבלת.)