וידאו – יישוב הדעת? איך מגיעים לזה? תורה י' ליקוטי מוהר"ן תנינא

פסח שני – "חג" ההזדמנויות השניות. מה עושים שכבר אין שום סיכוי? איך יוצאים מזה?!

חנוכה – לגלות את הנר הפנימי שלך

משהו מדליק שקיבלתי בדואר (האמיתי, יש עדיין דבר כזה, לא באמייל, לא בפייסבוק, לא בטוויטר, דואר. תיבת דואר פיזית) :


"צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו, דולק נר.
ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את
אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו" (הראי"ה קוק)

שנזכה כולנו להתחבר פנימה, למצוא את הנר הדולק בתוכנו – ולא לפחד, ולהפיץ את האור שלו, את הניחוח היחודי שהשם יתברך נתן לכל אחד מאיתנו. לתת את הטוב שלנו לאחר. בלי לדחוק, בלי לדחוף, רק להיות – כמו ניחוח עדין של פרח יחודי. כזה שמעולם לא היה, כזה שמעולם לא יהיה עוד אחד כזה – אתה.


לצאת מנקודת השובע, לעבור דרך חרון אף – ולפגוע במקום!

בפרשת ויצא מתוארת היציאה של יעקב אבינו מבאר שבע, הליכתו לחרן ופגיעתו במקום (בקב"ה, בנקודה הפנימית).

אפשר לדרוש את הפסוק שבאר שבע הוא למעשה באר שובע, נקודת השובע אצל האדם, הנקודה שהוא מכיר. אזור הנוחות שלו. והיציאה מאזור הנוחות היא לא יציאה פשוטה, היא יציאה שהולכת אל חרון האף, אל המקום של הכעסים, אל המקום של הקונפליקטים. למה לצאת מבאר שובע – למה לצאת מהמקום השבע, מהמקום שאני כבר מכיר, מהמקום שנח לי? הסיבה היא – כדי לפגוע במקום, כדי להגיע לנקודה הפנימית שלי ושל כל דבר, אני צריך לעבור דרך הכאב, לעבור דרך הפחד ודרך הכעס אם יש צורך. ואז אני מגיע למקום. אז אני פוגע במקום ולא רק משקיף עליו מרחוק.

כותב רבי נתן שאברהם אבינו "וירא את המקום מרחוק" ואילו רק יעקוב כתוב עליו "ויפגע במקום". בעצם מה ההבדל ביניהם? למה יעקב דווקא פגע במקום ואברהם אבינו רק ראה אותו. את התשובה לזה אפשר למצוא במידות של כל אחד מהם. יעקב מיצג את מידת האמת, המקום שבו נפגשים חסד ודין ואילו אברהם הוא מידת החסד. אומנם חסד זה דבר אדיר, וכתוב עולם חסד יבנה אבל כשזה רק חסד – זה יכול להיות השפעה מלמעלה והשפעה מרחוק אבל לא ממש לפגוע בנקודה. אחד ההבדלים בין חסד (אברהם) לבין רחמים (שזה אותה מידה של תפארת, יעקב) הוא שחסד היא נתינה ללא קשר לצרכי המקבל, השפעה ללא גבולות, ללא צמצום ואילו רחמים היא השפעה מצומצמת לפי כלי קיבולו של זה שאמור לקבל את אותו השפע (שיתוף מידת החסד והדין/צמצום). חסד זה כמו אבא שכל הזמן נותן לבן שלו, לא משנה מה קורה. למעשה הוא לא נוגע במקום של הילד. למעשה הוא לא באמת שם איתו – הוא פשוט מכסה ונותן מראש כל מה שצריך. אומנם הוא נותן לו, אבל הוא לא באמת נוגע בו. יעקב הוא מידת האמת, בירור הדברים עד הסוף – והוא זה שזוכה לפגוע במקום.

שנזכה לצאת מהנקודות הנוחות, לעבור דרך המקומות הפחות נוחים – ולהגיע לנקודת האמת!

האם אפשר לחזק את הרצון? האם מידת הרצון שלי זה דבר קבוע או משתנה?

לגבי הגברת או החלשת הרצון. זה נושא עמוק בפני עצמו. למעשה – אפשר להגיד שבכל יהודי יש רצון בוער עד אינסוף לטוב המוחלט. רבי נחמן כותב שהלב של היהודי בוער כל כך שצריך לאזן אותו ולמתן את הבעירה. מי בכלל מרגיש ככה היום?

אנחנו בדרך כלל לא מרגישים את הרצון בוער בעוצמה כזאת. אבל אם אנו מקבלים בדעת שככה זה – מה מפריע לנו מלחוות את זה? למה זה לא בא לידי ביטוי? כי יש חסימות וקליפות שחופות על הרצון הזה. זה נשמע מאוד פילוסופי או גבוה אבל זה בעצם מאוד פשוט.

בתור ילדים היו לנו רצונות – ולמדנו שהרצון שלנו הוא לא טוב. על זה התלבש עוד המון במהלך החיים, כמו הפחד מתיסכול כשהרצון לא מגיע לידי ביטוי וכיוב'

עכשיו אנחנו מסתובבים בעולם משותקים רגשית. עם רצון מוגבל ומכווץ – בגלל הפחד. בגלל הפחד מהתסכול והפער בין הרצון הפנימי הבוער לבין המציאות הסובבת אותנו.

אם אדם מסכים לפגוש את הכאב. אם אדם עובד על עצמו ומוכן לפגוש את המקומות המפחידים ולהודות בהם. אז משהו יכול להתחיל לקרות.

אז בעצם לא צריך לחזק את הרצון. רק צריך לפגוש ולהסיר את הקליפות החופות עליו. בעצם יש לנו רצון חזק אבל גם עוד המון רצונות קטנטנים שמנסים להתנגד לאותו הרצון.רוב העבודה שלנו היא להסכים לראות את הדברים שמונעים את הרצון שלנו ולעבוד איתם ועליהם. מודעות למה חוסם את הרצון שלי – זה הצעד הראשון.

יש מושג בפיזיקה שנקרא וקטור של כוחות – זאת אומרת, אם יש לדוגמא חפץ שקשור בכמה חבלים וקבוצה של אנשים מושכים אותו לכיוונים שונים. החפץ יזוז לכיוון שרוב הכוח מושך אליו ושאר הכוחות יתקזזו.

דמיינו מה היה קורה אם כל אותם האנשים היו מושכים את החפץ לאותו הכיוון! לפתע החפץ היה נע במהירות אדירה.

ככה בדיוק אנחנו. יש לנו כוח אדיר בתוכנו – השאלה לאן הוא מתועל ומהם המפריעים לו.

5 טיפים להתחיל את השנה בטוב

ביקשו טיפים להתחיל את השנה בטוב…

טיפ 1: לזכור שהשם הוא המלך. יש מי שאחראי לכל מה שקורה. וגם אם זה נראה לנו חס ושלום אקראי או לא מכוון – הכל מדוייק ומכוון. הוא לא רק שולט על הכל אלא הוא גם מאוד מאוד אוהב אותך. כן. אז מה שקורה פה הוא לא רק בשליטה אלא הוא בהשגחה פרטית ואישית כדי להביא אותך לתיקון המוחלט. טוב לא?

טיפ 2: יש רק את היום. רבי נחמן מסביר שאחד הדברים שיכולים ממש לשבור בנאדם זה שהוא מסתכל על כמות הדברים שהוא חושב שהוא צריך לעשות ולא יודע מאיפה להתחיל. איך אני אצא מזה? אותו אדם חושב. אולי כבר עדיף לא לעשות כלום.. רבי נחמן אומר – תזכור שיש לך רק את העבודה של היום להיום. ואז תוכל לעשות אותה.

טיפ 3: לא להתקע בעלייה ולא ליפול בירידה. רבי נחמן אומר שאתה צריך לדעת איפה אתה ממוקם בעבודה שלך. אתה בעלייה? אתה מרגיש בשמיים? מרגיש שאתה צדיק? אז תדע לך שעוד לא התחלת… לא כדי לבאס אותך אלא כדי לעזור לך להתאפס ולהמשיך לעבוד. אתה מרגיש גמור? מרגיש אפס? מרגיש שלא התחלת? אה.. אז תדע לך שהשם פה איתך והוא מעולם לא עזב ומעולם לא יעזוב אותך.

טיפ 4: אזמרה – למצוא את הטוב. חפש ומצא. אם תחפש אז ודאי תמצא עוד מעט טוב בך ועוד מעט טוב בחברך – ואפילו ברשע גמור תוכל למצוא עוד מעט טוב. ואם תמצא עוד מעט טוב תשפר את העולם שלך ואת כל העולם כולו. וגם אם בנקודה הטובה שמצאת אתה רואה שלא הכל טוב – אפילו אם רק מעט שבמעט שבה טוב, תמשיך. תמשיך לחפש את הטוב בתוך זה. אתה תצליח – אל תדאג!

טיפ 5: חבר טוב לעבודת השם. תמצא לך חבר, תמצאי חברה – חבר לעבודת השם. מישהו לחלוק איתו או איתה מה עובר עלי, על העליות ועל הנפילות. מישהו שיכול לחזק אותי אבל יכול גם לדייק אותי. מישהו שבאמת אכפת לו ממני ורוצה את טובתי.

אזמרה – לראות את הטוב בתוך החושך

אחת הטעויות שאנשים טועים בה היא שהם חושבים שאזמרה זה להתעלם מהרע, להתעלם מהכאב, להתעלם ממה שנראה לנו רע.

אזמרה זה למצוא את הטוב בתוך הרע. זה לראות את מה שאנחנו קוראים לו רע, להביט דרך החושך בנקודה טובה. נקודה של אור והנקודה הזאת היא נקודה אלוקית. היא נקודה אינסופית.

כשאני מוכן להכיר בכאב שיש בתוכי אבל מוכן גם להרגיש אותו ולעבור דרכו, וכשבאותו הזמן אני מאמין בנקודה הטובה שאני רואה – אני יכול להגדיל את הנקודה הטובה ולראות יותר ויותר טוב וכך לחפש ולמצוא בעזרת השם עוד נקודות טובות.

אבל זה לא הדחקה וזיוף של המציאות! אני לא רואה רק רע ואומר – אה זה טוב. אלא באמת צריך לחפש ולחקור. רבי נחמן אומר שאפשר למצוא וצריך למצוא וזה יכול לשנות את כל העולם לטובה.

אסור להתייאש, צריך להמשיך לחפש את הנקודה הטובה בתוך החושך. לחפש ולמצוא ואז להמשיך ולחפש ולהעמיק ולמצוא עוד ועוד טוב בעצמנו ובעולם הסובב אותנו.

שנזכה לראות את הטוב, שנזכה לחפש את הטוב בכל אשר נקרא בדרכנו. שנזכה לתקן את הראייה ולהמיר את כל הרע שאנחנו רואים לטוב מוחלט. לטוב האמיתי שהוא הבסיס העמוק ביותר של הבריאה.

העמדת פנים? מה הבעיה עם זה? מה הבעיה עם העמדת פנים? למה לא כדאי להעמיד פנים בטווח הארוך?

חלק גדול מהחיים נחווה מאחורי מסכות. זה נוח. זה לא מאיים. זה מאפשר לא להכנס לקונפליקטים מיותרים. זה מאפשר לשמור על איזור נוחות. איזור שבו לא פוגשים את הכאב הפנימי. אבל יש לזה מחיר גדול מאוד.

המחיר הוא האמת שלך. כשאדם כל היום חי בהעמדת פנים, כשאדם חי כל הזמן בריצוי חברתי הוא משלם באמת שלו. ולא רק באמת שלו – אלא גם בשקט הנפשי. כשאדם צריך כל היום להעמיד פנים, למעשה הוא משקיע המון אנרגיה רגשית ונפשית. השקעת האנרגיה הזאת גורמת למתח פנימי.

אפילו השם "העמדת פנים" יכול לרמוז על זה. אדם צריך "להעמיד" זאת אומרת להשקיע מאמץ את "הפנים". זה אולי יכול להזכיר מישהו שמנסה להקים שלט גדול, או תפאורה של בית – הוא צריך להעמיד אותם במקומם, שזה לוקח הרבה מאוד אנרגיה ומאמץ אבל אם הם לא מקובעים במקומם – הוא צריך גם ל"החזיק פנים"! (keep face באנגלית)

זאת אומרת שזה לא רק מאמץ חד פעמי וזהו. זאת עבודת חיים והאדם משתעבד לעבודה הזאת. האדם נהיה משועבד להעמדת הפנים.

מה עושים? כמו כל דבר, הצעד הראשון הוא מודעות. להתחיל לראות כמה פעמים ביום אני מעמיד פנים? כמה פעמים אני מחליק את הדברים ולא אומר את האמת שלי? האם זה מגיע באמת מזה שאני לא רוצה לפגוע בשני או שאני מפחד להכנס לקונפליקט? מה המחיר שאני משלם בהעמדת הפנים שלי?

הפתרון הראשוני הוא לא ללכת אוטומטית לצד השני ו"לזרוק את האמת" בפנים של האדם השני. הפתרון הראשוני הוא פשוט לתת מודעות במקום. להתחיל לשים לב מתי אני אמיתי ומתי אני מעמיד פנים ולראות איך מרגיש הלב שלי. האם אני שלם עם זה? אם לא – האם אני מרגיש שאני משקיע בזה אנרגיה מיותרת?

גם אם אני מגלה שאני מעמיד פנים הרבה במשך היום – לא להבהל! לקבל את עצמי זה המפתח הבסיסי לכל דבר. להביא לכך מודעות, לנשום לתוך זה, לקבל את זה שכך "תוכנתתי" מילדות. ולהחליט… להחליט מה אני באמת רוצה.

בהצלחה לכולם!!

איך להגיע לשיפור עצמי? האם אפשר להשתפר? האם אפשר לשפר את העצמי?

אחת הקטגוריות המעניינת לאחרונה נקראת "שיפור עצמי". פעמים רבות מדובר על ספרים או DVD או אתרים שלמים המוקדשים לשיפור עצמי. למה בדרך כלל אנשים מתכוונים כשכותבים שיפור עצמי? בדרך כלל מדובר במצב שבו האדם רוצה לשפר את המצב החיצוני ו/או הפנימי שלו. לדוגמא: הוא לא מרוצה מהעבודה הנוכחית שלו או שאם הוא עצמאי הוא מרגיש שאין לו מספיק לקוחות או הכנסה. שיפור עצמי יכול להיות גם בתחומים פנימיים יותר – לדוגמא: מישהי מרגישה שהיא לא מספיק אסרטיבית והיא רוצה להיות יותר אסרטיבית ולכן היא פונה לכיוון של שיפור עצמי.

האם באמת אפשר לשפר את העצמי?

כדי להעמיק בנושא השיפור העצמי צריך קודם כל להבין מהו העצמי. העצמי הוא הנקודה הפנימית שלנו. זוהי נקודה שלא משתנה. נקודה שלא עוברת שינוי. אין משמעות בטיפוח הנקודה הפנימית ואי אפשר לקלקל אותה! בגלל שהיא לא משתנה – לפחות לא באופן שאנשים היו רוצים לשנות אותה – למעשה אין משמעות לשיפור "העצמי". אז מה אפשר לעשות? אם אי אפשר לשנות את העצמי, אם אי אפשר לשפר את העצמי אז על מה מדובר בכלל?

האמת היא שעל הנקודה הפנימית הטהורה והמושלמת חופים מסכים, קלקולים או הסתרות. הנקודה הפנימית היא לא בגילוי ולכן אנחנו בדרך כלל לא משתמשים במלוא הכוחות שלנו. אנחנו משתמשים בחלק קטן מהכוחות הנפשיים שלנו ורוב הכוח שלנו לא בשימוש. פה – המושג שיפור שייך. המושג שיפור הוא למעשה לא שיפור העצמי אלא גילוי העצמי. הוצאת העצמי מהסתר לגילוי. חשיפת הנקודה הפנימית הטובה שבי. הרחבת התפיסה שלי והפרדות מדפוסים נפשיים מעכבים ומתבניות התנהגות מתוכנתות.

אבל כדי להצליח להשתחרר מהתבניות והדפוסים צריך לעבור דרך כאב.