הרחבת גבול הקדושה בעולם וההתנגדות לכך ע"פ המאור עיניים

כשאדם מרחיב את גבול הקדושה, מנסה להוסיף טוב בעולם, מתעוררים כנגדו כוחות הרע, הכוחות שמנסים לעכב את תוספת הטוב בעולם – הוא חודר למשכנם וכביכול "מגרש אותם" ובונה בית של קדושה וזה מעורר את התנגדותם. כמובן שבעומקם של דברים – ההתנגדות מטרתה התגברות, על ידי זה שהוא מתגבר ומתחזק הוא מוסיף עוד יותר קדושה וכך הרע נהיה כיסא לטוב (כמו יעקב שניצח את שרו של עשיו ולא רק ניצח אלא הכריח אותו לברך אותו. הרע לא רק נוצח אלא העלה ושיבח אותו). בכל אופן בפשטם של דברים הכוחות האלה לא רוצים לאפשר לו להתרחב עם הקדושה ולכן מתנגדים. מה עושים? כפי שרבינו אמר, ישמע בזיונו ידום וישתוק או כמאמר חז"ל "דום לה' והתחולל לו והוא יפיל אותן חללים.." אין מה להלחם בהתנגדות אלא לידום ולעלות לעולמו של השם יתברך, לגג של העולם.

המאור עיניים מסביר את זה בדרך מרתקת על הפסוק בפרשת כי תצא: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגיך וגו'" – הבית החדש הוא הרחבת הקדושה, המעקה אלו אותם המתנגדים שמעיקים עלייך וההתנגדות יכולה אפילו מתלבשת באנשים קרובים אלייך! (כפי שכתוב בהשמטה, ובתורה ע' ועוד מקומות) מה הפתרון? לעלות לגגיך.

ואלו דברי קודשו: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגיך גו' הנה איתא בגמרא דגיטין שלח ליה למר עוקבא בני אדם הקמים וכו' שרטט וכתב ליה דום לה' והתחולל לו והוא יפיל אותן חללים כו'.

הענין הוא כי מה שלפעמים מצערים בני אדם לאחד שהוא מחמת הדינים שיש עליו למעלה ומתלבשים בבני אדם למטה לצער אותו כאמור על פסוק (תהלים קי"ח, ז') ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי פי' כי הוא לעזר מה שמתלבשים הדינים למטה בבני אדם כי מזה יוכל לאות מה שלמעלה גם כן כך רצה לומר ואני אראה למעלה בשונאי פי' על ידי שונאים שלמטה והתקנה לזה להעלות את עצמו לבחי' עולם המחשבה ששם אין דינים כמ"ש (שם ה', ה') לא יגורך רע והיינו על ידי ששותק ומקבל את הבא עליו יחיל ודומם ומעלה את מחשבתו כמ"ש דום (שם ל"ז, ז') דום לה' וגו' פי' שיעלה את הדומיה דהיינו המחשבה לה' ואז יפלו חללים פי' הדינים טפלים על ידי דביקות מחשבתו לה' וכמו שהגג הוא עיקר הבית כך המחשבה העיקר באדם וסוככת עליו כי על ידי המחשבה נשמר האדם ויודע להתיישב את עצמו כנודע לכך נקרא המחשבה בשם גג. והנה כשאדם בונה בית מתעוררים הדינים ובפרט בחוץ לארץ כי הן מלאים כל חללי דעלמא כנודע והוא מצמצם את גבולן לכן אמרה התורה:
כי הבנה בית חדש ועשית הוא מלשון תיקון מעקה מלשון מעיקים המעיקים לך תתקנם על ידי שתדבק את עצמך למעלה למקום המחשבה דהיינו לגגיך כאמור ואז אם תדבק את מחשבתך בבורא ב"ה אז כי יפול הנופל ודרשו רז"ל שראוי ליפול כי הדינים ראוים ליפול מז' ימי בראשית כנודע רוצה לומר שיפלו הדינים ממך והבן: " (מאור עיניים, כי תצא)

מהם חידושי תורה באמת?

כתוב בעצות המבוארות (תלמוד תורה, מז):

״מי שזכה לחדש חידושי תורה, הינו שזוכה להבין באורים ופרושים אמיתיים המסוגלים לחדש ולעורר אנשים ליראת השם וקיום התורה, באורים ופרושים כאלו המכונים חידושי תורה, כי הם מסוגלים לחדש אנשים ולעוררם לעבודת השם יתברך, שזה העיקר.״

זאת אומרת שחידושי תורה זאת ההתחדשות של אנשים ששומעים את התורה! החידושי תורה מחדשים ומעוררים את השומעים ומקרבים אותם לעבודת השם יתברך. זאת תורה שמחזקת ומקרבת ולא תורה שחס ושלום מקררת או מרחיקה. זאת לא תורה מנותקת אלא תורת חיים שהאדם ששומע אותה מתחזק ומתחבר.

ועוד הוא מוסיף: ״ואם האדם שמבין את הבאורים וחידושי התורה מלמד אותם לאחרים באמת לשם שמים שלא לשם כבוד ממון וכיוצא באלה רק על מנת לעורר לבם ליראת השם וקיום התורה צריך להאמין גם בעצמו הינו שיאמין שיש להשם יתברך שעשועים גדולים מחידושי תורתו.״

דווקא אותו אחד שעושה את הדברים באמת בשביל השומעים, שבאמת רוצה לעורר את ליבם ליראת השם ולא עושה את הדברים עבור כסף וכבוד – הוא צריך להתחזק בעצמו ולהאמין בעצמו. כשאדם מנותק ורק רוצה כבוד וכח – אז קל לו כביכול להאמין בעצמו ודווקא אותו אחד שהוא מבוטל ועושה לשם שמים יכול חס ושלום לזלזל בעצמו ולחשוב שהשם לא רוצה בו ואומר כאן שדווקא להפך! שיתחזק ויאמין בעצמו וידע שלהשם יתברך יש שעשועים גדולים מחידושי תורתו ומעשיו רצויים.

ומסיים: ״וצריך להתחזק ולכתוב את באורי התורה והפרושים האמתיים שהשם יתברך זיכהו למצוא בתורה הקדושה, עד שמחידושים אלו יצאו ספרים קדושים, ועל ידי זה נמתקים כל מיני דינים שבעולם. היינו על ידי שאנשים שילמדו את הספרים האלו, יתעוררו ליראת השם ולקיום התורה, על ידי זה יתבטלו מן העולם יסורים וצרות ויבואו לעולם ישועות וחסדים.״

ואז בעזרת השם יוכל גם לכתוב את הדברים ולהפיץ אותם הלאה כדי שההתעוררות וההתחזקות לא תשאר בקרב השומעים במעגל הקרוב אליו אלא יוכלו להגיע לכל עם ישראל למען יטיב ויחזק את כל אחינו בני ישראל. אמן ואמן.

וידאו – יישוב הדעת? איך מגיעים לזה? תורה י' ליקוטי מוהר"ן תנינא

מה אנשים מחפשים בגוגל? מה אנשים מחפשים בפייסבוק?

אנשים מחפשים חיות. אנשים מחפשים משהו שייחיה אותם מבפנים. זה לא משנה איפה ולא משנה איך – אנשים רוצים להרגיש חיות, רוצים להרגיש תזוזה, רוצים להרגיש שמשהו קורה.

מה שפעם היו מספקים העיתונים והחדשות – מספקים היום אתרי האינטרנט, בין אם זה אתרי חיפוש כמו גוגל או רשתות חברתיות כמו פייסבוק או טוויטר. אבל בסופו של דבר מה שאנשים מחפשים זה חדשות, זה התחדשות.

איך אפשר להגיע להתחדשות? בעצם הבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע. צריך להתחבר לתדר הזה שחושף בפנינו את ההתחדשות האינסופית. אבל הרבה יותר קל לאנשים למצוא התחדשות בחוץ מאשר להתחבר להתחדשות הפנימית.

הנפש שלנו צריכה התחדשות, הנפש שלנו זקוקה להתחדשות – השאלה היא מאיפה אנחנו מספקים לה את ההתחדשות הזאת. הרבה פעמים גם, כמו בג'נק פוד, אם אתה אוכל משהו קליל וזמין, לא יהיה לך תיאבון או רצון למשהו עמוק ומזין. (מעניין שזמין ומזין הם אותן אותיות בהתחלפות הסדר.)

אותו דבר בחדשות והתחדשות – אם אתה מתרגל להתחדשות הקלילה והמהירה, של אתרי החדשות – יכול להיות שלא תהיה לך סבלנות להתחדשות הפנימית שדורשת התבוננות ועבודה פנימית. אבל אם גם כשיוצאים החוצה זוכרים שזאת ממש לא ההזנה האמיתית שלנו – אפשר להפוך את סדר הדברים הפנימיים ולתת תשומת לב ולחפש את התחדשות שמתרחשת בקירבנו.

חיפוש נעים!

לבעור ולבעור.. ולבעור

רבינו הקדוש כותב שאור להביות הלב של איש הישראלי הוא עד אין סוף ואין תכלית לתשוקתו. למה לא מרגישים את זה? למה מסתובבים בעולם כבויים ומכובים? למה אנחנו לא בוערים?

אנחנו לא בוערים בגלל הייאוש. אנחנו לא בוערים בגלל שאנחנו לא מאמינים שאפשר. האמת? אנחנו בעצם כן בוערים. רק שאנחנו לא מרגישים את זה. ככה זה כששמים שכבות של עפר על האש. האש עוד בוערת בפנים, שורפת ולוחשת : תהפוך את העולם. תהפוך את העולם למקום טוב יותר. אבל שכבות העפר שאנחנו שמים עליה מעכבים אותה מלפרוץ ולהתבטא בעולם.

לכל אחד יש את היעוד שלו, לכל אחד יש את הכלים שלו להוציא את הדברים לפועל אבל כל אחד יכול לעשות ובטח ובטח כל אחד יכול לרצות. רבינו הקדוש מדבר המון על הרצון. אם אתה מתרכז ברצון ומבין שהכל הוא קודם כל ברצון שלך, בתפילות שלך ובהתבודדות שלך – אין גבול למה שאפשר לרצות, אין גבול למה שאפשר לעשות.

כל המהפכות הכי גדולות בעולם נעשו על ידי אנשים שפשוט לא הסכימו לקבל את המובן מאליו, אלא חתרו הלאה והלאה. כל נשמה ונשמה נושאת בתוכה כמויות של טוב ואור שיכולות להמיס את כל העולם. לפזר את כל השקרים ולהחדיר את הטוב המוחלט ללבבות כל האנושות.

בעזרת השם נתחיל שיעור חדש ביום חמישי שעה 20:30 בתל אביב. פרטים : ranweber@gmail.com 050-9766811

למה אני לא מצליח להשתנות? למה אני כל הזמן מנסה לשנות דברים ושום דבר לא עובד? בסוף הכל אותו דבר

אחת הבעיות של כל אדם שמנסה לחולל שינוי משמעותי בחייו היא התחושה ששום דבר לא קורה. כלום לא זז. כמובן שלוקח זמן להגיע להרגשה הזאת. בדרך כלל בתחילת השינוי יש תחושה שסוף סוף הכל נפתר, הכל הסתדר, עכשיו הכל טוב. נראה שהשינוי פעל והשתנינו מקצה לקצה. בדרך כלל – תוך זמן די קצר, האדם מרגיש שינויים, האדם מרגיש התקדמות מהירה. הרבה פעמים ההתקדמות נראית אפילו לאדם עצמו יותר מהירה מהצפוי. התרגשות גדולה אוחזת את האדם, הוא רץ ומספר לחבריו על השינוי ומשכנע אותם שזה מה שיכול להציל את חייהם. מוכר?

ואז מגיע השלב הבא. תקיעות. לא רק שהשינוי המיוחל כבר לא משפיע, אלא שכמו אוטו כבד שנתקע במעלה גבעה בוצית ולא מצליח לנסוע קדימה, בתחילה הוא תקוע, ואז – הוא מתחיל להדרדר אחורה… גם אותו אדם שמנסה לעשות את השינוי – בין אם זה שינוי נפשי, רוחני או פיזי – כמו דיאטה או מהלך שכזה, מרגיש בשלב השני תקיעות ואז התקיעות מתחלפת בהדרדרות. שוב אני נופל לאותו הדבר. עכשיו זה אפילו גרוע יותר! כי עכשיו אני אמור לדעת כבר שזה לא משהו שטוב לי, כבר הבנתי את הקטע – אז עוד פעם נפלתי? עוד פעם אני באותו הדבר? אז למה בכלל השקעתי את כל הזמן והמשאבים לעשות את השינוי הזה?

צריך קודם כל להבין שזה מהלך החיים. רבי נחמן מסביר שצריך להיות בקיא בעליה ובירידה. זאת צורת החיים – יש התקדמות ויש הדרדרות, רגרסיה. ואם אתה לא נותן לזה מקום לקרות – אתה תיפול לייאוש. אבל אם אתה נותן לזה מקום, אם אתה מבין ומקבל שבדרך יהיו נפילות ויהיו חזרות לאחור ויהיו זמנים שתרגיש ששום דבר לא קורה – אז יקרו לך דברים מופלאים. אם תבין שבעצם השינוי הוא לא חד פעמי אלא צריך להפוך לדרך חיים – אז יש לך סיכוי.

החיים הם שינוי. החיים הם השתנות וצריך רצון חזק לחתור ולצלוח את כל הגורמים הפנימיים שמנסים להחזיר אותך חזרה לכלא של הנוחות. לכלא הפנימי שלעולם לא משתנה. אבל אתה יכול להשתנות, אתה יכול להצליח, אתה יכול לפתור דברים. ואחר כך? כן. אחר כך תיפול שוב. וזה יראה לך ששום דבר לא השתנה, אבל זה לא נכון! ואם יהיה לך אורך רוח ותסכים לקבל את עצמך גם בנפילה, יכול להיות שחבר טוב מהצד יגיד לך – וואו! אתה ממש השתנית. אני? איך זה יכול להיות? אני מרגיש שלא זזתי מילימטר! אותו חבר מהצד, או אשתך או בעלך יוכלו להעיד נאמנה – אולי נראה שהשתנית קצת אבל משהו כן קרה!

מי שמצפה לשינוי מהיר – יתאכזב מהר ומי שמבין שתנועת החתירה הזאת, ההעמקה הזאת, היא יסוד החיים בעולם הזה. מי שמבין ששינוי הוא לא בריחה מהירה מהבעיות אלא עבודה ארוכת טווח – יזכה לשמחה פנימית ואמיתית ואולי לשינויים מהירים יותר ממה שציפה!

הנסיעה לרבי נחמן – חלק ב'

זה התחיל כשהאוטובוסים הגיעו לאזור של הציון הקדוש. הרגשתי טוּב באויר והטוּב הזה ליווה אותי כל אותה הנסיעה. זה היה כמו להיות כל הזמן בתוך שדה אנרגטי של מתיקות שלא תאמן. בבוקר היתה תפילת שחרית מוקדמת בהנץ החמה, בזריחה ובאמצע התפילה הלמה בי מילה בחוזקה – המילה "רחמים". אני לא יכול להסביר את זה במילים אבל זה מילא את התודעה שלי. המשך התפילה – מכיוון שזה היה יום חמישי, יום שאומרים בו תחנון ארוך – המילה רחמים, רחום, תרחם על עם ישראל וכיוב' חזרו הרבה פעמים. וידוי – בדרך כלל אני לא אוהב את התחנון של יום שני וחמישי, אני פשוט לא מתחבר לזה, אבל אותה הפעם לא רציתי שזה יגמר. כל פעם הרחמים הלמו על סוגרי ליבי והציפו אותי בגעגוע לטוב האינסופי.

הסתובבתי ליד הציון, פתיתי שלג בודדים ירדו באיטיות. כמעט לא היו אנשים במקום. הכל היה נראה כמו תפאורה של תאטרון. הרגשתי כאילו הזמן עמד מלכת. מחכה לי. נותן לי לעכל את מה שעובר עלי. לקחתי את הזמן, לגמוע את הדממה ולתת לעצמי קצב איטי, קצב פנימי יותר. בלי לרוץ לשום מקום. פשוט לחוות מה שקורה איתי.

מאוחר יותר הלכתי לציון עצמו והשטחתי על קברו של רבי נחמן. שמעתי שיש כזה דבר וידוי לתלמיד חכם. שאדם מספר את כל מה שעבר עליו בפני תלמיד חכם – או בציונו של צדיק שנפטר. התחלתי לספר לו מה עבר עלי והדברים פשוט פרצו ממני, עוד ועוד. סיפרתי דברים שלא זכרתי בעצמי מלפני התשובה. דברים שמזמן התביישתי בהם. בשלב מסויים הפסקתי – הסתכלתי מסביב. הי! זה בית כנסת, איך אתה מדבר ככה פה? אבל אז הרגשתי שרבי נחמן מסתכל עלי כמו יועץ נישואין בן 50 ואומר – תוציא, תוציא, זה עוד כלום יחסית למה ששמעתי פה. והמילים המשיכו לצאת עד שהפכו לגניחה חרישית. הרגשתי שאני הולך להתמוטט ונשענתי על השיש השחור. התחלתי לנשום נשימות עמוקות. עמוקות הרבה יותר ממה שהכרתי. כאילו הריאות שלי מתמלאות באויר חדש, מתחדשות. והלב נפתח.

בנסיעה הזאת התחלתי להבין שלמרות שבשנים האחרונות התעסקתי הרבה בפנימיות והתחברתי לחוויות מאוד עמוקות. היה חסר לי משהו. למרות שבשכל דיברתי על אור אינסוף ואפילו חוויותי חוויות של פתיחה או שקט והתרחבות של התודעה. היה חסר לי משהו.

היה חסר לי לב.

להמשך הכתבה : הנסיעה לרבי נחמן – חלק ג'

לקחת את כל ה"אורות" של החגים לתוך החיים

האתגר הגדול! לחזור מחגי תשרי לחיים "הרגילים".

ברוך השם שמחר שבת, אבל איך ניקח את כל מה שקרה בתשרי לשאר השנה?

ישנן תקופות כל כך דחוסות בעשייה,לימוד,תפילה,קדושה שלפעמים  לא ברור איך הן יתחברו עם החיים "הרגילים" או היומיום כפי שאנחנו קוראים להם.

הסוד הוא לא להפריד. לדעת שעת ליזרוע ועת לקצור, עת לחשות ועת לדבר – עת לתשרי ועת לחשוון. אז אפשר לקבל פרופורציה נורמאלית על הדברים. אנחנו לא בחרנו להכנס לתשרי ואנחנו לא בוחרים לצאת ממנו. הסוד הוא לעשות את מה שאתה יכול וצריך ורוצה בכל עת ובכל שעה.

לקבל את זה שהזמן משתנה, דברים נכנסים ודברים יוצאים מהפריים – זאת לא האחריות שלך. האחריות שלך זה להיות ככל הניתן במודעות ובבחירה נכונה לך באותו הזמן.

שנזכה לקחת את כל המתנות הרוחניות והגשמיות של החגים ולהכניס אותם לתוך חיי היומיום!