חנוכה – אורות האמת, שיעור וידאו

וידאו – יישוב הדעת? איך מגיעים לזה? תורה י' ליקוטי מוהר"ן תנינא

שופטים ושוטרים וגם שכל ורגש ואלול… השיעור המלא!

שיעור וידאו – חיים, מוות ותכלית

חיים, מוות ותכלית (פרשת במדבר)

השיעור לעילוי חמי – צבי אברהם בן רחמים ונחמה

זמן אמת – איך לפעול בזמן אמת?

אחת הבעיות שלנו לפעול בזמן אמת היא ההתניות שלנו מהפעולה בעבר. אנחנו רגילים לפעול בצורה מסויימת ולכן אם משהו בסיטואציה משתנה ולא מתאים לצורת הפעילות שאנחנו רגילים אליה – אנחנו יכולים לקפוא במקומנו או לקפוץ ולעשות פעולה שהרבה פעמים היא לא אחראית ונוכל להצטער עליה בעתיד.

כדי לפעול בזמן אמת אנחנו צריכים להתחיל להתחבר לכל החלקים שלנו. להבין שאנחנו מורכבים גם מחסד אבל גם מדין. גם מחלק מקבל ומבין וגם מחלק שהוא חותך ו"מיישר". אם אנחנו מוכנים לקבל את כל החלקים בתוכנו אנחנו יכולים לפעול טוב יותר בזמן אמת.

מה אנשים מחפשים בגוגל? מה אנשים מחפשים בפייסבוק?

אנשים מחפשים חיות. אנשים מחפשים משהו שייחיה אותם מבפנים. זה לא משנה איפה ולא משנה איך – אנשים רוצים להרגיש חיות, רוצים להרגיש תזוזה, רוצים להרגיש שמשהו קורה.

מה שפעם היו מספקים העיתונים והחדשות – מספקים היום אתרי האינטרנט, בין אם זה אתרי חיפוש כמו גוגל או רשתות חברתיות כמו פייסבוק או טוויטר. אבל בסופו של דבר מה שאנשים מחפשים זה חדשות, זה התחדשות.

איך אפשר להגיע להתחדשות? בעצם הבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע. צריך להתחבר לתדר הזה שחושף בפנינו את ההתחדשות האינסופית. אבל הרבה יותר קל לאנשים למצוא התחדשות בחוץ מאשר להתחבר להתחדשות הפנימית.

הנפש שלנו צריכה התחדשות, הנפש שלנו זקוקה להתחדשות – השאלה היא מאיפה אנחנו מספקים לה את ההתחדשות הזאת. הרבה פעמים גם, כמו בג'נק פוד, אם אתה אוכל משהו קליל וזמין, לא יהיה לך תיאבון או רצון למשהו עמוק ומזין. (מעניין שזמין ומזין הם אותן אותיות בהתחלפות הסדר.)

אותו דבר בחדשות והתחדשות – אם אתה מתרגל להתחדשות הקלילה והמהירה, של אתרי החדשות – יכול להיות שלא תהיה לך סבלנות להתחדשות הפנימית שדורשת התבוננות ועבודה פנימית. אבל אם גם כשיוצאים החוצה זוכרים שזאת ממש לא ההזנה האמיתית שלנו – אפשר להפוך את סדר הדברים הפנימיים ולתת תשומת לב ולחפש את התחדשות שמתרחשת בקירבנו.

חיפוש נעים!

להפיץ את האור -חלק 2

לתחית המאמר: להפיץ את האור -חלק 1

אני לא זוכר כלום ממה שהוא אמר. אני משער שהוא גם לא זוכר. אני בטוח שאפילו אם הייתי שואל אותו חמש דקות אחרי זה מה הוא אמר – הוא בטח לא היה זוכר. אני רק זוכר שהוא בער. כל החדר בער. זה הרגיש כאילו כל החדר התמלא באש כשהוא דיבר. הוא כל הזמן אמר – רבינו הקדוש, רבינו הקדוש אמר. רבי נחמן כתב ש… והכל בער. זה כל כך הפתיע אותי. הוא היה בנאדם נחמד ומתוק אבל מאוד מאוד עדין. מעולם לא ראיתי בו אש כזאת. מעולם לא היתה בו בעירה כזאת – מה קרה לו?

מידי פעם הסתכלתי על אורי והוא רק הנהן. הוא לא אמר כלום. פשוט הנהן. אחרי כמה דקות יואב הפסיק לדבר. הוא פתח את העיניים – וכל האש נרגעה. פתאום הכל חזר לקדמותו אבל משהו נחקק לי בלב. משהו שלא יכולתי להסביר אותו. לא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי מה להגיד. הוא הסתכל עלי בחיוך אבל עם עומק גדול בעיניים.

אורי הסתכל עלי במבט בוחן. מה קורה איתך בנאדם? הוא שאל. עדיין בבילבולים? עדיין בהסתובבויות? עדיין לא מוצא את עצמך? זה היה חותך ומהיר אז הדפתי אותו. עזוב אותי אחי, אני עושה את הבחירות שלי. אני עושה את הדברים שלי. אני מגיע למקומות העמוקים בדרכים שלי. סבבה מה שקורה איתך, עזוב, אל תשגע אותי. הוא לא היה נראה משוכנע צפיתי דרשת חזרה בתשובה עפה לכיווני, פעולת הסחה מהירה נדרשה בדחיפות.

הוצאתי את הגיטרה. אני לא הולך להכנס עם החברה האלה לויכוחים. השכל בטח לא יעזור פה. סיפרתי להם קצת מה קרה לי במטוס ואז ניגנתי את השירים החדשים. הם מאוד אהבו אותם. אורי אמר שנשמע שקרה לי משהו מדהים. יואב הצטרף אליו בהתפעלות.

התחלתי להרגיש קצת יותר בנוח. המוזיקה חיברה אותנו. בסך הכל השירים היו על קדושה, על רצון להפיץ את האור, על רצון לשתף את הטוב.

כשהפסקתי לשיר והנחתי את הגיטרה לצידי יואב עדיין חייך. אורי התקרב אלי ואמר – זה ממש סבבה שאתה רוצה לקום בבוקר ולהפיץ את האור. אבל מה אם תגלה שהדרך להפיץ את האור היא לשמור תורה ומצוות? מה אם תגלה שהאור הוא בעצם בתורה הקדושה ואתה צריך להשתנות? תעשה את זה?

זעתי באי נוחות בכורסא. לא ידעתי מה לענות לו. מצד אחד מאוד רציתי לעשות טוב בעולם – גם בעולם באופן כללי, וגם בעולם שלי, העולם הקטן שלי ושל הסביבה הקרובה שלי אבל מהצד השני – מה הקשר שלי לתורה ולמצוות? גם אם נניח שזה נכון מה שהוא אומר. זה היה ממש נראה לי לא בכיוון, אבל גם אם לרגע אני מדמיין שזאת האמת – מה אני יכול לעשות? זה נראה כל כך קשה ומפרך מהצד – אין סיכוי שאני אעמוד בזה. אין מצב.

נו? אז מה אתה אומר? הוא שאל. אם תגלה שזאת האמת? תתחיל לשמור תורה ומצוות? אני לא יודע, אמרתי. באמת, אני לא יודע..

פיצוץ של תודעה – חלק 2

לתחילת המאמר: פיצוץ של תודעה- חלק 1

בשדה התעופה פגשתי את המנכ"ל שלנו, רפי. הוא היה תקוע בתור ארוך שלא זז ונראה היה שהטיסה מתעכבת. לבסוף התור השתחרר והתמקמנו במושבינו במטוס. קול נעים אך מעט מתוח הודה לנו על הסבלנות וסיפר שהעיכוב נבע מנסיון של גורמים עוינים להעלות רימוני יד למטוס. אלה היו הימים שאחרי ספטמבר 11 ואתם יכולים לתאר את רמות החרדה שמילאו את המטוס בעקבות ההודעה. אבל זה היה כלום לעומת הפאניקה שהגיעה אחר כך.

ישבתי בכיסא המטוס והכנתי את עצמי לטיסת לילה. היה לי ספר של אנדרו כהן, והחלטתי להציץ בו. הגעתי לפרק בו הוא דיבר על ה"החלטה". שאדם צריך לעשות החלטה חיצונית ופנימית "ללכת על זה". לא לוותר – אלא להחליט שההארה, החיבור לאינסוף זה העניין שלו ושום דבר לא יזיז אותו מזה. אפילו לא מוות.

הוא דיבר על זה שיש החלטה פנימית, של העצמי העמוק  – או כל שם אחר שהוא קרא לזה אבל צריך גם לעשות החלטה חיצונית. נזכרתי שפעם בריטריט בארץ גם נילם דיברה על זה. בכל אופן עצמתי את העיניים והחלטתי שאני לא זז מהנקודה הפנימית. יהיה מה שיהיה.

בדיוק בשלב הזה המטוס נכנס לכיסי אויר עצבניים במיוחד והתחיל לקפוץ מעלה ומטה. אם נצרף לזה את העובדה שמישהו ניסה להעלות רימוני יד לטיסה – רמות הפאניקה במטוס הרקיעו שחקים. אנשים צעקו וקפצו במקומם. ואני? החלטתי לא לפתוח את העיניים ולא לזוז. עד הסוף. גם אם אני אמות פה. זה בסדר.

כיסי האויר החריפו ואני רק התחזקתי בהחלטה שלי. אני מתחבר לאינסוף. אני מתבטל אליו – יקרה מה שיקרה. ההחלטה היתה חד משמעית. היה באמת חיבור בין מה שהשכל המודע תופס ומחליט לבין משהו פנימי ועמוק הרבה יותר. לפתע משהו קרה. הרגשתי כאילו שכל המציאות מתרכזת בנקודה אחת. נקודה חסרת מימדים שהכילה את כל התודעה שלי. לא היה שם שום דבר חוץ מזה. זה היה מאוד מהיר ומאוד אינטנסיבי. הכל היה ממוקד בתוך הנקודה. בתוך זה שמעתי קול פנימי שאומר את הדבר הכי לא צפוי ולא מתקבל על הדעת באותו רגע.

"הריני מקבל על עצמי עול מלכות שמים". מה?! סליחה?? מה זה עול מלכות שמים ומה הקשר של זה אלי שמעתי את התודעה הנפרדת וההיסטרית שלי שואלת. רגע, רגע ניסיתי להרגיע את עצמי – זה בלי תורה ומצוות וכאלה נכון? מתוך השקט שמעתי קול נגדי אומר – בסדר תרגע, בלי תורה ומצוות (בינתיים. אבל את הבינתיים לא שמעתי). אחרי זה חלף לנגד עיני המסע הרוחני שלי, עם הרצון להגיע להארה, עם להגיע לנירוונה. מין חוף טרופי של רוחניות שבו אני בשלווה. שום דבר לא זז, אושר מתחלף לשקט עדין. ואז התמונה התחלפה מהר למסע של עם ישראל, מסע של חתירה משותפת לעבר תיקון. פתאום אני לא לבד. פתאום אני חלק מתנועה רחבה של התודעה. וואו. אוקיי. אז אולי טעיתי בסרט – עכשיו מה?

קיבלתי מכה של אור ולא כל כך ידעתי מה לעשות איתה. הרגשתי ש"היהודים" לא יבינו אותי – כי אני לא שומר תורה ומצוות. והרגשתי שהחברים ה"רוחניים" שלי לא יבינו אותי – כי מה הקטע עם עול מלכות שמיים והמסע של עם ישראל?! אבל זה לא שינה כלום. זה היה כל כך בהיר בפנים, זאת היתה חוויה כל כך חזקה ופנימית שהיא הותירה בי חותם שלא השתנה ולא זז.

לקח לי עוד כמה שנים עד שזה נפתח והתרחב לתוך החיים שלי אבל בינתיים החתירה הבלתי פוסקת לאמת לא נתנה לי מנוח ודחפה אותי להמשיך ולברר מה אני אמור לעשות על הכדור הכחול והיפה הזה.

הכנה לפורים – סוד האחדות

ראש חודש אדר משמיעים על השקלים. כתוב שעם ישראל הקדימו את שקליהם לשקליו של המן הרשע. הוא רצה בעזרת השקלים לשלוט בגורלם של היהודים ולחסלם ואילו הם מקדימים את השקלים לבית המקדש. מה הקשר?

ידוע מהמפרשים כי מצוות מחצית השקל – שהיא המצווה בה מדובר בפרשת שקלים – מצביעה על כך שכל אחד הוא חלקי, כל אחד הוא חצי. הראייה של מחצית השקל מאפשרת לנו לראות דרך החלקיות שלנו את האחדות הכללית. מתוך זה שאני מוכן לקבל את זה שאני חלקי, מתוך זה שאני מוכן לקבל את זה שאני צריך את חברי – אני יכול להאיר את אור האחדות בעם ישראל.

טענתו של המן היתה "יש עם אחד מפורד ומפוזר" ואילו הרפואה שאסתר מציעה היא "לך כנוס את היהודים". זאת אומרת כנגד טענת הפירוד של המן-עמלק (שהוא גימטריה ספק), יש את אור האחדות שמאירה אסתר המלכה בעם ישראל.

גם פרשת השקלים, מחצית השם מצביעים על האחדות והם הכנה לניצחון של פורים. הניצחון של פורים מושג על ידי ראייה אחדותית ולכן גם אפשר להבין את ההלכה כדברי השולחן ערוך: "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" – חייב אדם להגיע למדרגה שבה הוא לא רואה את הנפרדות. הוא רואה את האחדות, הוא רואה את הנקודה העמוקה יותר בבריאה, נקודת אחדות ההפכים.