לראות טוב או זינוק בעליה : החבר'ה הטובים

רן ובר | 23/1/2011 8:42 | פורסם במעריב NRG ניו אייג'

רפי התנשף בעליה. מונדרייקר שיכוך מלא או לא שיכוך מלא – הבנאדם לא רכב על אופניים כבר איזה עשר שנים. הוא היה לבוש, כהרגלו, במיטב הביגוד האופנתי המתאים לתחום שאליו הוא נכנס – והפעם אופניים. מכנסי רכיבה מרופדים, חולצה מנדפת זיעה של נייקי ומשקפי שמש קלילים.

"מה העיניינים?" הבטתי לאחור ושאלתי. האטתי קצת. האמת שזאת באמת היתה עליה מעייפת.

"הכל טוב. הכל טוב." פלט בעליצות והחליף הילוך "אה, הייתי תקוע בהילוך הלא נכון. האופניים האלה משגעות אותי, כל כך הרבה אפשרויות!"

הכל טוב. ממש. "תגיד – לא נמאס לך להגיד שכל הזמן הכל טוב?" שאלתי "יכול להיות שגם קצת קשה או לא תמיד טוב?"

הוא הסתכל לכיוון שלי ואמר כשהוא מתנשף "עצור. עצור בצד." והצביע לכיוון העצים הקרובים. עצרנו להתרענן מתחת לעצים. הוא שלף את הבקבוק ושתה משקה איזוטוני ורדרד ולא מזוהה. אני הוצאתי את הבקבוק שלי שהכיל היום – מים קרים.

"תגיד, מה הקטע שלך עם השליליות הזאת?" הוא שאל והסיר את משקפי השמש שלו מחה את הזעה ממצחו עם כף ידו. הוא קיפל את המשקפיים ותלה אותם על החולצה שלו.

"שליליות?"

"כן שליליות. לא אמרת שרבי נחמן אומר להיות בשמחה? לראות את הטוב. להבין שהכל טוב? אז הנה אני סבבה. הכל טוב אחי, יאללה רד ממני עם הקושי והכאב והסבל – אני לא בסרט הזה. אני בסרט של הטוב, של לראות את החיובי בחיים. הכל דבש." ולקח שלוק גדול מהאיזוטוני.

עוד אחזתי את הכידון של האופניים שלי ואז ירדתי מהם והשענתי אותם על העץ ליד האופניים של רפי "תזהר על הצבע, חדשות אחי!". נפנפתי עם ידי: בסדר בסדר. הסתכלתי על האופניים שלו, הוא באמת אבזר אותן יפה. מעניין כמה הוא השקיע בשדרוג.

"הכל אחד. הכל טוב." הוא התריס.

"נכון. באצילות."

"סליחה?"

"לפי האריז"ל יש כמה עולמות רוחניים שמתקיימים בו זמנית – בגדול ובאופן ממש כללי: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. יש סדר שנקרא סדר ההשתלשלות, ירידה של האור הרוחני לעולם. מהאצילות שבו באמת הכל טוב, האין, אחדות גמורה, בחינת אחד. בריאה – הירידה לשניות, התחלת מה שאנחנו קוראים לו רע. עדיין הרוב טוב אבל מתחיל להיות גם רע. ואז יצירה – חציו טוב וחציו רע ולבסוף… עשייה. רובו רע ומיעוטו טוב."

"ואנחנו תקועים ב..?" שאל בחשש.

"עשייה" אמרתי

"ידעתי" אמר בכבדות. הוא לא נראה כל כך מרוצה. הוא בדק כלאחר יד את המעצורים הקדמיים שלו ובעט קלות בגלגל. גם השקעה של עוד עשרת אלפים ₪ באופניים לא תוציא אותו מעשייה לאצילות. הוא ידע את זה.

"אבל רגע" אמר והסתכל אלי "אמרת שהם מתקיימים בו זמנית! אז אני בוחר להיות באצילות!" אמר בנימת ניצחון "אתה!" אמר והצביע עלי באצבע מאשימה "מבחינתי יכול להשאר בביצה של העשייה."

צחקנו שנינו. הוא חייך ואז אמר "ובכל זאת – איך זה מסתדר עם כל ה'תחשוב טוב יהיה טוב' , הכל לטובה וכל זה? איפה כל הטוב הזה שאתה תמיד אומר שרבי נחמן מלמד אותנו לראות? נראה די שלילי הקטע הזה של עולמות."

"רבי נחמן מלמד אותנו לראות את הטוב בתוך הרע. מלמד אותנו לראות מבעד לשכבות של הרע, של המיותר של השלילי. הוא לא מלמד להתעלם מהרע אלא לדעת ולראות שיש טוב עמוק הרבה יותר. זה כמו מישהו שמסתכל דרך חרכים בקיר עתיק ורואה את האור שבוקע דרך החרכים."

הוא הסתכל עלי ולא אמר כלום.

"בתורת אזמרה, רבי נחמן מסביר שגם אם אתה מסתכל על עצמך ורואה רק רע." המשכתי, "תמשיך להסתכל ולחפש את הטוב. ואז תמצא את הטוב! הוא מסביר שבטוח שיש בך טוב. גם כשאתה רואה רק את הרע. תמשיך להעמיק. תמשיך לחפש ובוודאי תמצא את הטוב. גם ברשע הכי גדול, הוא מסביר, גם בזה שנראה לך בנאדם נורא – אם תחפש, גם אצלו תמצא טוב ואם תדון אותו לכף זכות – אתה יכול ממש לשנות את המציאות שלו. אתה יכול להוציא אותו מהמקום הרע למקום טוב."

"ואת עצמי?" שאל בזהירות.

"על אחת כמה וכמה. אם תראה את הטוב אצלך, אם תבין שמעבר לכל הדברים שלא טובים בפנים יש טוב מוחלט – תוכל לחזק את הנקודה הטובה בתוכך ולעשות שינוי בתוכך. שינוי לטובה. התחדשות."

הוא היה נראה יותר מעודד. הרים את האופניים שלו שנשענו על עץ האורן הגדול, עלה עליהם ואמר "זה כבר נשמע יותר טוב. כבר נותן לי כח להמשיך. ממשיכים?"

"בשמחה." עליתי גם על האופניים שלי והתחלנו לדווש במעלה ההר. העליה נהייתה יותר מתונה ורכבנו לאט בשקט אחד לצד השני.

"הבנתי את מה שאתה אומר. זה עדיין קשה לי כי אני מכיר שני מצבים – או לראות את הרע. או להתעלם מכל ה'שטויות האלה' של הנפש ולראות רק טוב. לראות רק את הנקודה שהכל אחד. שאין רע ואין נפרדות. החיבור בין המצבים האלה, קשה לי."

"ובאמת אפשר להתעלם מהשטויות האלה?"

"אתה מדבר עם אלוף ההדחקות. בטח שאפשר. בערך.."

"אז רבי נחמן בא ואומר – אל תפחד מהחושך. בתוכו יש אור גדול. אבל אתה חייב לעבור גם דרך החושך ולא להתעלם ממנו. אם תגיד שאין פה חושך ורק יש פה אור ולא צריך לעשות שום עבודה, שום דבר לא ישתנה."

"אבל מה יהיה אם בתוך החושך אמצא משהו טוב, נקודה טובה כמו שאתה קורא לזה אבל בבחינה עמוקה יותר – אגלה שגם היא בעצם חושך?"

"גם על זה מדבר רבי נחמן בתורת אזמרה. הוא אומר שגם מזה אל תתייאש כי גם אם כבר מצאת נקודה טובה ואז הסתכלת עליה וראית שגם היא מלאה פניות אישיות וגאווה – אל תתייאש אלא תמשיך ותעמיק בתוכה ותראה את הטוב שבה וכך תעמיק בתוך הטוב."

השמש התחילה לרדת לכיוון האופק והשביל נפרש לפנינו לירידה מתונה ונעימה. הרכיבה הפכה להרבה יותר קלילה וחלקה. החום ירד ונתנו לעצמנו לנסוע בקצב איטי ולהנות מהנוף.

"אתה יודע. אני מרגיש שיש סיכוי."

"למה?"

"לא יודע אבל אני מרגיש שכל פעם כשאני מנסה שהכל יהיה בסדר במאה אחוז – אני נכנס מזה ללחץ, ועכשיו כשרבי נחמן אומר שהרוב רע אבל יש בזה טוב. באופן מפתיע זה דווקא נותן לי תקווה. זה הרבה יותר קרוב למה שאני מרגיש בפנים. האמת שבפנים אני מרגיש הרבה פחות תקווה, הרבה יותר רע.." הוא הודה.

"זה ממש היופי באזמרה," אמרתי, "האמיתיות והפשטות. נכון. יש עולמות רוחניים גבוהים שמתקיימים. יש בך נשמה אלוקית אבל יש בך גם נפש שמחוברת לגוף ולעולם הזה. ושם קשה. שם זה לא פשוט והעליות והירידות מאוד מאוד תלולות. ורבי נחמן שולח לך חוט של תקוה. אל תתייאש גם בעליות וגם בירידות תחזיק מעמד."

את המשפט האחרון אני לא בטוח שהוא שמע. השביל התעקל ימינה לירידה חדה ורפי התחיל לדווש בפרעות ועקף אותי במהירות בצווחות של ילד מאושר.

פך השמן

פך אחד טהור עשה לנו את כל החג הזה. אי אפשר לדמיין את חנוכה ללא אותו הפך. איך ידעו שימצאו אותו? איך ידעו שהוא יספיק?

צריך הרבה אמונה כדי לחיות בהבנה שמעט טוב יכול לשפוך הרבה אור על כל חיינו. צריך הרבה אמונה כי כשמסתכלים מסביב – רואים הרבה חושך. ומי שלא רואה חושך הוא בדרך כלל או מדומיין או מדחיק. מדחיק כי הוא מיואש. מיואש מהרע, מיואש מהשליליות, מיואש מכח המשיכה שמושך אותו למטה. מכווץ אותו, מחליש אותו, שובר אותו. או שהוא מדומיין – לא מוכן לפגוש את המציאות הקשה שמסביבו ובורח לרוחניות.

אבל האם הוא באמת בוחן את המציאות? האם הוא באמת בודק מה קורה? האם הוא באמת מחפש בעצמו אפילו מעט טוב או שאם זה לא טוב מושלם זה לא שווה כלום?

זה בדיוק הסיפור של חנוכה. הרי אפשר להגיד – מה זה פך שמן אחד שיספיק ליום אחד? זה לא יעזור! אנחנו צריכים יותר. זה לא מספיק. זה לא טוב. זה קצת. אבל זה לא נכון! תתעסק עם הטוב. אל תתעלם מהרע אבל תבחר בטוב. ותתמקד. ותתמקד ותעמיק.

פתאום המעט טוב הזה הופך להמון טוב. פתאום הנקודה הטובה הקטנה מאירה כמו מפל של אור רוחני, כמו פנס של אלפי שמשות שמאירות בתוך החיים שלך באור האינסופי. ואז.. שוב חושך.

אבל אל תתייאש! כי בתוך החשכה הגדולה ביותר אם תתעקש ותחפש תמצא שוב את הטוב. והטוב הזה הוא האמת הניצחית שלך. לא משנה כמה מחזורים של חושך יעברו עלייך – זה רק יחזק אותך למצוא את הטוב האמיתי, הטוב הפנימי, הטוב הרוחני – הטוב שהוא מעל כל החושך, מעל כל הייאוש, מעל כל הייסורים.

התקווה שהיא הקו האינסופי שמחדיר הבורא לתוך העולם האפל. קו של אהבה טהורה. קו של אמונה ותקווה. ועל זה אנחנו חוגגים באופן שהולך וגובר בחנוכה. מתחילים בנר אחד, באור קטן והולכים ומוסיפים מיום ליום.

שנזכה לבחינת מוסיף והולך בכל הטוב שלנו!

חנוכה – מעט זה גם טוב!

בסיפור של נס החנוכה אנחנו מתודעים לנקודה בסיסית ביותר בקיומנו – נקודת המעט. כל  החג סובב סביב הנקודה של מעט טוב שהופך להרבה טוב. פך שמן קטן שאמור להספיק בקושי ליום אחד – שמאיר את כל ימי החג. איך זה יכול להיות? איך מעט טוב הופך להרבה טוב?

ראשית – צריך לשים לב שאותו המעט היה חתום בחותמו של כהן גדול. זאת אומרת זאת היתה נקודה טהורה. נקודה שהמזויף, נקודה שהרע לא נגע בה. אלפי פכים של שמן מטומאים לא עזרו אבל פך קטן אחד של שמן באמת טהור חתום ושמור – עשה את כל ההבדל.

גם בתוכנו יש נקודה טהורה. נקודה קדושה שלא משנה מה שאנחנו עוברים, לא משנה מה קורה לנו ולא משנה מה אנחנו חושבים על עצמנו – הנקודה הזאת היא קדושה, היא טהורה, היא עצם הטוב. ואם אנחנו מתחברים דווקא לנקודה הזאת ולא מקשיבים לכל הקולות שצווחים בתוכנו – אני לא טוב, אני טמא, אני לא טהור. אם אנחנו לא מקשיבים להם וממשיכים לחפש את הנקודה הטובה. את הנקודה הטהורה – אזי כשנתחבר אליה, אפילו במעט יאיר אור גדול.

האור הזה הוא אור אמיתי כי הוא מחובר לאמת. האמת היא אור גדול. אומר הבעל שם טוב הקדוש שהאוחז במקצת האחדות, אוחז בכל האחדות. זאת אומרת שאם אתה מחובר אפילו מעט לטוב הגדול הזה, אתה כבר מחובר לכולו! ברגע שאתה נוגע בנהר של האור, זורם כל הנהר דרכך.

אבל כדי למצוא את הפך הטהור החשמונאים היו צריכים לזרוק ולא להשתמש בכל אותם אלפי פכים טמאים! זאת אומרת – אם אתה רוצה להגיע לטוב האמיתי שלך, אתה צריך גם לזהות את הזיופים. לזהות את הדברים הלא טהורים. לא להבהל מהם. לא להתייאש אם אתה מוצא אלפי כדים של חושך גולמי – להמשיך לחפש להמשיך להעמיק. לא לוותר על הטוב שלך! לא לוותר על העומק שלך! לא לוותר על הנקודה הטהורה.

וגם אם הנקודה נראית קטנה ומרוחקת. גם אם אתה מוצא ממש מעט טוב. וכמו שאומר רבינו הקדוש בתורה רפ'ב אזמרה לאלוקי – שגם באותה נקודה טובה, גם באותה נקודה טהורה נראה לך שיש הרבה רע ולא מזוכך, תתבונן עוד יותר עמוק תתבונן עוד יותר דק ותמצא שם את הנקודה הטהורה. תמצא שם אור גדול.

5 טיפים להתחיל את השנה בטוב

ביקשו טיפים להתחיל את השנה בטוב…

טיפ 1: לזכור שהשם הוא המלך. יש מי שאחראי לכל מה שקורה. וגם אם זה נראה לנו חס ושלום אקראי או לא מכוון – הכל מדוייק ומכוון. הוא לא רק שולט על הכל אלא הוא גם מאוד מאוד אוהב אותך. כן. אז מה שקורה פה הוא לא רק בשליטה אלא הוא בהשגחה פרטית ואישית כדי להביא אותך לתיקון המוחלט. טוב לא?

טיפ 2: יש רק את היום. רבי נחמן מסביר שאחד הדברים שיכולים ממש לשבור בנאדם זה שהוא מסתכל על כמות הדברים שהוא חושב שהוא צריך לעשות ולא יודע מאיפה להתחיל. איך אני אצא מזה? אותו אדם חושב. אולי כבר עדיף לא לעשות כלום.. רבי נחמן אומר – תזכור שיש לך רק את העבודה של היום להיום. ואז תוכל לעשות אותה.

טיפ 3: לא להתקע בעלייה ולא ליפול בירידה. רבי נחמן אומר שאתה צריך לדעת איפה אתה ממוקם בעבודה שלך. אתה בעלייה? אתה מרגיש בשמיים? מרגיש שאתה צדיק? אז תדע לך שעוד לא התחלת… לא כדי לבאס אותך אלא כדי לעזור לך להתאפס ולהמשיך לעבוד. אתה מרגיש גמור? מרגיש אפס? מרגיש שלא התחלת? אה.. אז תדע לך שהשם פה איתך והוא מעולם לא עזב ומעולם לא יעזוב אותך.

טיפ 4: אזמרה – למצוא את הטוב. חפש ומצא. אם תחפש אז ודאי תמצא עוד מעט טוב בך ועוד מעט טוב בחברך – ואפילו ברשע גמור תוכל למצוא עוד מעט טוב. ואם תמצא עוד מעט טוב תשפר את העולם שלך ואת כל העולם כולו. וגם אם בנקודה הטובה שמצאת אתה רואה שלא הכל טוב – אפילו אם רק מעט שבמעט שבה טוב, תמשיך. תמשיך לחפש את הטוב בתוך זה. אתה תצליח – אל תדאג!

טיפ 5: חבר טוב לעבודת השם. תמצא לך חבר, תמצאי חברה – חבר לעבודת השם. מישהו לחלוק איתו או איתה מה עובר עלי, על העליות ועל הנפילות. מישהו שיכול לחזק אותי אבל יכול גם לדייק אותי. מישהו שבאמת אכפת לו ממני ורוצה את טובתי.

אזמרה – לראות את הטוב בתוך החושך

אחת הטעויות שאנשים טועים בה היא שהם חושבים שאזמרה זה להתעלם מהרע, להתעלם מהכאב, להתעלם ממה שנראה לנו רע.

אזמרה זה למצוא את הטוב בתוך הרע. זה לראות את מה שאנחנו קוראים לו רע, להביט דרך החושך בנקודה טובה. נקודה של אור והנקודה הזאת היא נקודה אלוקית. היא נקודה אינסופית.

כשאני מוכן להכיר בכאב שיש בתוכי אבל מוכן גם להרגיש אותו ולעבור דרכו, וכשבאותו הזמן אני מאמין בנקודה הטובה שאני רואה – אני יכול להגדיל את הנקודה הטובה ולראות יותר ויותר טוב וכך לחפש ולמצוא בעזרת השם עוד נקודות טובות.

אבל זה לא הדחקה וזיוף של המציאות! אני לא רואה רק רע ואומר – אה זה טוב. אלא באמת צריך לחפש ולחקור. רבי נחמן אומר שאפשר למצוא וצריך למצוא וזה יכול לשנות את כל העולם לטובה.

אסור להתייאש, צריך להמשיך לחפש את הנקודה הטובה בתוך החושך. לחפש ולמצוא ואז להמשיך ולחפש ולהעמיק ולמצוא עוד ועוד טוב בעצמנו ובעולם הסובב אותנו.

שנזכה לראות את הטוב, שנזכה לחפש את הטוב בכל אשר נקרא בדרכנו. שנזכה לתקן את הראייה ולהמיר את כל הרע שאנחנו רואים לטוב מוחלט. לטוב האמיתי שהוא הבסיס העמוק ביותר של הבריאה.

איך להתחזק אחרי שנפלת? אם אני נופל – למה שאצליח בעתיד? איזה סיכוי יש לי?

הבעיה הגדולה עם הנפילה היא היאוש שיכול להגיע בעקבותה.

בנאדם מנסה, משתדל, ממש רוצה ואז ב"שטח" כשהדברים יורדים מהרצון לעשייה משהו מתפשל. משהו קורה – והוא שוב פעם נופל.

אז מה האדם עושה? הרבה פעמים הוא מתייאש ואז לא עושה כלום. אני לא מתאים לזה. אני לא יכול לעשות את זה. זה גדול עלי. זה לא מתאים לי. והאדם מצמצם את עצמו כדי לא להרגיש את הכאב של הכשלון.

אבל אם אני מבין שאני לא כשלון. אם אני מבין שאפילו אם נכשלתי, *אני* לא כישלון! אני מוצלח, אני מוכשר, אני יכול, אני טוב. רק שבנקודה הזאת נפלתי. הבעייה היא שאני מקשר את עצמי עם הנפילה במקום להבין שאני נופל – אני חושב שאני הנפילה עצמה.

זה שאני נופל וקם – העניין הוא לקום. אי אפשר להבטיח לאדם שלא יפול, להפך, כל הבריאה בנויה ברצוא ושוב – בעליות ובירידות, בכניסות וביציאות. העניין הוא מה אני עושה עם זה?

אם אני מחליט להיות עקבי, וגם אם אני נופל למשוך את עצמי למעלה. להתחזק אפילו במעט טוב שאני מוצא בעצמי. אפילו אם המעט הזה נראה לי לא משהו רלוונטי, לא משהו גדול. אבל זה מעט *טוב*. יש בזה טוב והטוב הזה יכול למשוך אותי לעוד יותר טוב. לעוד יותר עומק.

אז השמחה יכולה להגיע. אפילו שאני בנפילה, אפילו שהכל נראה לי שחור. הנקודה הזעירה של האור. הנקודה הזאת מביאה עוד ועוד אור, עוד ועוד טוב. פתאום מבחינה מסויימת – הנפילה משרתת את הקימה. הנפילה מראה לי שאני בכל זאת רוצה. שאני לא מקבל את הדברים כמובן מאליו ובעזרתה אני מחפש ומוצא את הטוב בעצמי.

ואז אני יכול להתחזק ולקום ושוב לנסות. ולא לוותר.

להוסיף טוב. ועוד טוב – חלק 2

לחלק הראשון של הכתבה: להוסיף טוב. ועוד טוב.

העניין הוא פשוט להניח את הרע לרגע. לא להתעלם ממנו אבל לעזוב את האחיזה האובססיבית שלנו בו. בסדר יש גם רע בי או יש גם רע באחר, אז מה? תשאיר את זה לרגע בצד. תתעמק בטוב.

תוסיף טוב ותראה טוב. אפילו אם הוא נראה רק כנקודה קטנה ולא משמעותית. אפילו אם תחקור את אותו הטוב תראה שגם הוא אינו מושלם אבל תמשיך להעמיק. אל תעצור בשטח.

תראה שבעומק הטוב הזה הוא נפלא. כתוב בספרים הקדושים שהאוחז במקצת האחדות – אוחז בכל האחדות. באופן דומה מי שמתחבר אפילו למעט שבמעט שבטוב – מתחבר באותו הרגע לכל הטוב.

אז למה לא לנסות? :)