זה התחיל בגואה: רן ובר חותם את המסע – חלק 1

לא גיליתי את האור, לא הגעתי להארה, לא פתרתי את כל הבעיות של העולם וגם לא את אלו שלי. אבל אני בדרך. רן ובר חותם את המסע בין גואה לבין השם יתברך. פרק אחרון

לבסוף חזרתי בתשובה. והתחתנתי. האמת שזה קרה ביחד, אבל זה כבר סיפור אחר. העמקתי בלימודי היהדות, התחברתי לחסידות, לפנימיות, לגמרא, גמעתי הכול בשקיקה. נכנסתי במהירות לתוך העניינים.

 

כתבתי ספר על תהליך התשובה, כדי לעזור לבעלי תשובה אחרים. עשו עליי כתבת שער באחד השבועונים החרדיים. נולדו לי שלושה ילדים. הפכתי לחלוץ בתחום שידורי הווידאו היהודיים באינטרנט, הקמתי חלק מהאתרים הגדולים בארגוני הקירוב והפצת היהדות. הכול נראה מושלם.

ואז הגיע רבי נחמן.

 

שנים. שנים שחברים שלי ניסו לשכנע אותי לנסוע איתם לאומן בראש השנה. אבל אני סירבתי. מה אני, משוגע? מה אני צריך את כל הצדיקים האלה?! יש בורא לעולם, יש התבודדות (אפילו ש"רשמית" לא הייתי קשור לברסלב, היה לי רב שלימד אותי על התבודדות). חוץ מזה, למה להכניס את עצמי לנישות? אני יהודי. וזהו.

 

האמת שזה כבר היה מעצבן. וגם רבים מבין הלקוחות שלי היו ברסלב, ועשיתי הרבה אתרים ושידורים שקשורים לרבי נחמן – אז רבים חשבו שאני ברסלבר. נראה שהם ראו לפניי דברים שאני לא ראיתי. עדיין לא. בכל אופן, ממש לא התאים לי לנסוע, בעיקר לא בראש השנה. אז בסוף נסעתי דווקא בחודש אדר. החברים שלי שכנעו אותי. חברים טובים, אנשים מקסימים. לא יכולתי לסרב.

 

האוויר חדש, הלב נפתח

היתה השתלשלות אירועים משונה שבסופה החלטתי לנסוע, אבל אני זוכר שזאת היתה הפעם הראשונה שלפחות לא הייתי אנטי. זאת אומרת, אם הייתי נוסע לפני זה, הייתי בטח כל הזמן מנסה להוכיח לעצמי כמה זה לא זה. בסוף נסעתי, עם הסכמה פנימית לפחות לראות מה זה. ושמחתי שזה לא בראש השנה כי ככה אני לא אתלהב מהחגיגות וההמונים.

זה התחיל כשהאוטובוסים הגיעו לאזור מתחם הקבר, "הציון הקדוש". הרגשתי טוּב באוויר והטוּב הזה ליווה אותי לאורך כל אותה הנסיעה. זה היה כמו להיות כל הזמן בתוך שדה אנרגטי של מתיקות שלא תיאמן. בבוקר נערכה תפילת שחרית מוקדמת, בזמן הנץ החמה, ובאמצע הלמה בי מילה בחוזקה. זאת היתה המילה "רחמים". אני לא יכול להסביר את זה במילים, אבל היא מילאה את התודעה שלי.

זה היה יום חמישי, יום שאומרים בו תחנון ארוך בהמשך התפילה, ואותה מילה, על הטיותיה השונות, חזרה שוב ושוב. רחמים, רחום, תרחם על עם ישראל, ועוד כהנה. כאן עליי לציין, במאמר מוסגר, שבדרך כלל אני לא אוהב את התחנון של ימי שני וחמישי. אני פשוט לא מתחבר לזה. אבל באותה הפעם לא רציתי שזה ייגמר. בכל פעם הרחמים הלמו על סוגרי לבי, והציפו אותי בגעגוע לטוב האינסופי.

 

הסתובבתי ליד הציון, פתיתי שלג בודדים ירדו באיטיות. כמעט לא היו אנשים במקום. הכול נראה כמו תפאורה של תיאטרון. הרגשתי כאילו הזמן עומד מלכת, מחכה לי.

להמשך המאמר: זה התחיל בגואה: רן ובר חותם את המסע – חלק 2

הנסיעה לרבי נחמן – חלק ב'

זה התחיל כשהאוטובוסים הגיעו לאזור של הציון הקדוש. הרגשתי טוּב באויר והטוּב הזה ליווה אותי כל אותה הנסיעה. זה היה כמו להיות כל הזמן בתוך שדה אנרגטי של מתיקות שלא תאמן. בבוקר היתה תפילת שחרית מוקדמת בהנץ החמה, בזריחה ובאמצע התפילה הלמה בי מילה בחוזקה – המילה "רחמים". אני לא יכול להסביר את זה במילים אבל זה מילא את התודעה שלי. המשך התפילה – מכיוון שזה היה יום חמישי, יום שאומרים בו תחנון ארוך – המילה רחמים, רחום, תרחם על עם ישראל וכיוב' חזרו הרבה פעמים. וידוי – בדרך כלל אני לא אוהב את התחנון של יום שני וחמישי, אני פשוט לא מתחבר לזה, אבל אותה הפעם לא רציתי שזה יגמר. כל פעם הרחמים הלמו על סוגרי ליבי והציפו אותי בגעגוע לטוב האינסופי.

הסתובבתי ליד הציון, פתיתי שלג בודדים ירדו באיטיות. כמעט לא היו אנשים במקום. הכל היה נראה כמו תפאורה של תאטרון. הרגשתי כאילו הזמן עמד מלכת. מחכה לי. נותן לי לעכל את מה שעובר עלי. לקחתי את הזמן, לגמוע את הדממה ולתת לעצמי קצב איטי, קצב פנימי יותר. בלי לרוץ לשום מקום. פשוט לחוות מה שקורה איתי.

מאוחר יותר הלכתי לציון עצמו והשטחתי על קברו של רבי נחמן. שמעתי שיש כזה דבר וידוי לתלמיד חכם. שאדם מספר את כל מה שעבר עליו בפני תלמיד חכם – או בציונו של צדיק שנפטר. התחלתי לספר לו מה עבר עלי והדברים פשוט פרצו ממני, עוד ועוד. סיפרתי דברים שלא זכרתי בעצמי מלפני התשובה. דברים שמזמן התביישתי בהם. בשלב מסויים הפסקתי – הסתכלתי מסביב. הי! זה בית כנסת, איך אתה מדבר ככה פה? אבל אז הרגשתי שרבי נחמן מסתכל עלי כמו יועץ נישואין בן 50 ואומר – תוציא, תוציא, זה עוד כלום יחסית למה ששמעתי פה. והמילים המשיכו לצאת עד שהפכו לגניחה חרישית. הרגשתי שאני הולך להתמוטט ונשענתי על השיש השחור. התחלתי לנשום נשימות עמוקות. עמוקות הרבה יותר ממה שהכרתי. כאילו הריאות שלי מתמלאות באויר חדש, מתחדשות. והלב נפתח.

בנסיעה הזאת התחלתי להבין שלמרות שבשנים האחרונות התעסקתי הרבה בפנימיות והתחברתי לחוויות מאוד עמוקות. היה חסר לי משהו. למרות שבשכל דיברתי על אור אינסוף ואפילו חוויותי חוויות של פתיחה או שקט והתרחבות של התודעה. היה חסר לי משהו.

היה חסר לי לב.

להמשך הכתבה : הנסיעה לרבי נחמן – חלק ג'

שיעור וידאו הכנה לראש השנה – אנא אמלוך?!

ראש השנה – ראש טוב, הכל טוב!

הכל בראש כמו שאומר הפתגם המפורסם. הכל מתחיל מהראש. אם הראש מסודר, אז הגוף מסודר. אם הראש לא… אז שאר הגוף סובל. איפה הראש שלנו?

רבי נחמן מספר שקיבל את ראש השנה שלו מתנה מהקב"ה – שראש השנה הוא העניין שלו. ראש השנה זה הזמן להמליך את המלך. רבי נחמן מסביר שזאת הנקודה – המלכת המלך! התיקון של כל התיקונים הוא להחזיר את המלכות לשורשה. להעלות את הדברים חזרה לשורש הרוחני שלהם. להבין מי המרכז פה – האם  אני המרכז, עם כל התאוות והרצונות המנותקים או אתה יתברך?

זאת עבודת הבירור שלנו במהלך השנה שמגיעה לשיאה או מתחילה כל פעם מחדש בראש השנה. זה הזמן של הבירור, הזמן של הזיכרון, של החזרה לנקודה הבסיסית, של התשובה מלשון לשוב. לשוב אלייך ריבונו של עולם. להמליך אותך שוב – בתקווה שאזכור יותר השנה בעזרת השם.

לזכור שאתה הוא המרכז. כשאתה המרכז הדברים מקבלים פרופורציה אחרת לגמרי. כשאתה המרכז הרצונות והשאיפות והבקשות שלי משתנות. כאתה המרכז זה לא אומר שאני הופך ללא חשוב או לחסר תכלית בעולם – להפך! כשאתה המרכז כל מה שאני עושה הופך למשמעותי בכך שאני מקשר ומדבק אותי אלייך ואל התכלית.

הכל נהיה גדלות. הכל נהיה מוחין דגדלות. כל הבקשות הקשורות להמלכה שלך, למלכות השם בעולם הן בקשות רחבות. הן לא קשורות לאני הקטן והנפרד שלי אלא הן קשורות אלייך יתברך ולבריאה שלך. אני חלק מהכל אבל אני לא המרכז של הכל. גם אם לפעמים אנחנו מרגישים ככה.

כותב רבי נחמן שראש השנה זה הזמן שלהחזיר את ה"לא כסדר" חזרה ל"סדר" – לחבר את המלכות חזרה לשורשה, וכך לבטל את התפיסה של "אנא אמלוך" – אני אמלוך. זאת תפיסת הנפרדות.

ראש השנה הזמן לעשות שוב סדר עדיפויות – מי מספר אחד? אתה יתברך. מה אני מבקש? להמליך אותך. אני רוצה לחשוב מחשבות טובות, אני רוצה לקשר אותי אל הטוב. ולכן באמת אמר גם רבי נחמן כמה חשוב להתפלל בראש השנה בקיבוץ הקדוש עם אנשי שלומנו – וכמה חשוב שתהיה אחווה ודבקות חברים.

שנזכה כולנו להתכלל ולהתאחד ונזכה לשנה טובה – שנה של טוב רוחני וגשמי. שנה של הסרת כל המחיצות המפרידות ביננו לבין אבינו שבשמיים. המפרידות ביננו לבין עצמנו ופנימיותנו. ביננו ובין חברינו, נשינו, ילדינו, הורינו, הבעלים שלנו וכל הסביבה. אמן כן יהי רצון.

שנה שנזכה לגאולה שלמה – גאולה פרטית וגאולה כללית ולהתגלות משיח צדקנו.

ראש השנה באומן – לפגוש את עם ישראל, לראות את הפנים של הצדיק..

סיפרו לי שאם רוצים לראות את הפנים של הצדיק צריך להגיע לראש השנה לאומן. למה? זה היה דבר מאוד מוזר. מישהו אחר אמר לי שכדי להתחבר לרוח של הצדיק צריך ללמוד ליקוטי מוהר"ן בעיון. זה כבר יותר מתיישב, זה הגיוני! הגיוני שהשכל של הצדיק צפון בספריו. הגיוני שכדי להתחבר אליו צריך להתחבר לספרים ולהעמיק בהם וכך על ידי עמל ועיון בליקוטי מוהר"ן אדם יוכל להתחבר "לרוח של הצדיק".

אבל מה הקשר בין 30,000 יהודים בראש השנה באומן והפנים של הצדיק?!

בראש השנה שעבר, עמדתי באמצע כיכר פושקנה המפורסמת באומן. זה היה אחרי תפילות השחרית והמוסף והיו עוד אלפים שנעו מ.. ואל.. תפילות או אל הציון להתבודד וכיוב' עמדי והתבוננתי. פתאום ראיתי משהו. ראיתי איך משהו אחר משתקף מפרצופיהם של אלפי אנשים. כל אחד והנקודה שלו, כל אחד והעניין שלו אבל גם כולם ביחד. כולם כאן ביחד באומן והביחד הזה יוצר משהו גדול הרבה יותר מהפנים האישיות של כל אחד מהם – הפנים של הצדיק??

אחד העניינים וההסברים בצדיק יסוד עולם הוא שיש צדיק שהוא כולל את כל הנשמות. הוא לא צדיק של חסידות מסויימת או חצר מסויימת. הוא לא "הצדיק של האשכנזים" או "הצדיק של הספרדים". הוא של כולם. הוא מחובר לכולם – וכולם מחוברים אליו.

במהלך השנה, כשהרבה יותר ריק באומן, לא תמיד קל לראות את זה. רואים אז שרבי נחמן הוא הצדיק של הברסלברים שבאים לציונו וגם שהוא הצדיק של הרבה מתקרבים ובעלי תשובה. אפשר אפילו לראות שהוא הצדיק של כאלו שצריכים עזרה וישועה אבל כל עם ישראל? קשה לראות את זה.

בראש השנה הרבה יותר קל לראות את הפנים האלה. הפנים הזוהרות והזורחות. הפנים של התקווה והחמלה האינסופית של הצדיק הכללי. אלפי פרצופים שונים ומשונים, ליטאים, חסידים, ספרדים, אשכנזים, תימנים. חוזרים בתשובה ודתיים מבית. חילונים "גמורים" ודתיים שהיו "גמורים" – עד שפגשו את הצדיק. ולכל אחד יש את המקום שלו, לכל אחד יש את הייחוד שלו, לכל אחד יש את הפינה שלו – בלב האינסופי של הצדיק.

שווה לנסוע ולראות את מה שאני מדבר עליו. שמעתי על זה רבות לפני שנסעתי והיה קשה לי להאמין והיה קשה לי לחשוב שזה כל כך משמעותי – "לראות את עם ישראל!" היו אומרים לי. ואז הבנתי. עם ישראל. וואו. זה דבר מדהים. איזה כיף שעוד מעט ראש השנה :)

שנה טובה ומתוקה :)

נסיעה לאומן, ראש השנה תשע"א עם לב הדברים

בעזרת השם אני מתכונן לנסוע לאומן לראש השנה עם החברים המתוקים מלב הדברים.

מומלץ מכל הלב :)

למי שרוצה להצטרף לנסיעה : נסיעה לאומן עם לב הדברים (לחץ כאן).

שואה ותיקון הנשמות – למה בחר רבי נחמן להקבר מעל קבר אחים של 30,000 יהודים?

חצי שנה לפני מותו מחליט רבי נחמן לעבור לאומן. מה מיוחד שם? למה דווקא לעבור לאומן? איזה תיקוני נשמות בחר לעשות דווקא באומן? ארבעים שנה לפני כן נרצחו ובותרו גופותיהם של 30,000 יהודים באומן. סתם. בגלל שהם היו יהודים. הסיפור המצמרר הזה חוזר אלינו כמו חלום בלהות בהיסטוריה האנושית. או שמא – בהיסטוריה הלא אנושית.

אנטישמיות ללא גבולות.

"אל תשאל איזה קטע. היית צריך לראות את האוקראיני הזקן הזה משתולל ברחובות."
מאיפה הוא מביא את הסיפורים האלה? חשבתי לעצמי.
"נו. מה הפעם?" שאלתי בחיוך

"אז ככה, נסענו לראש השנה…" הוא פתח בדרמטיות. ידעתי את ההמשך – לאומן, לאן עוד הוא יכול לנסוע בראש השנה? רק לאומן.
"לאומן." אישר וחייך חזרה. "בקיצור, ברחוב ליד הציון [קברו של רבי נחמן] ראינו איזה אוקראיני זקן, הוא הסתכל עלינו והתחיל לצעוק: יהודים, יהודים, תהרגו אותם!"

"נו, בסדר, זקן שיכור וסנילי. תקוע בשוחות במלחמת העולם. ואז..? יצא מהקטע? התפקח מהוודקה?"

"איזה וודקה? הבנאדם התחיל לרוץ כמו משוגע, הוא תפס את השוטרים האוקראינים במדים והצביע עלינו, תירו בהם! תירו בהם! הם פה, כולם, אפשר להרוג את כולם בבת אחת! השוטרים לא הגיבו. פשוט עמדו שם כמו פסלים עד שהלך משם."

"וואו. לא יאמן אה? הוא לא קלט שהשואה עברה? הוא עדיין תקוע ברצח והשנאה הזאת?"

"תאמין לי. הרבה מהם תקועים. רק שעכשיו הם צריכים לשרת אותנו. במקום להרוג אותנו הם צריכים להגן עלינו. היית מאמין?"

הסיפור שלו הזכיר לי שלפי עדויות, האוקראינים בשואה היו לא פחות גרועים מהנאצים. אולי אפילו יותר. מספרים שהם פשוט חיכו לרגע והתנפלו על היהודים. שנאה של מאות שנים התפרצה. ולא בפעם הראשונה.

זה גם הזכיר לי שכשלמדתי מדרשים על הסבל שעבר העם היהודי במצרים והעינויים המוזרים שעברו שם, היה לי כמעט בלתי אפשרי להאמין שהיתה כזאת אכזריות. אפילו אמרתי לחבר – אם לא היתה השואה, היה לי קשה להאמין שאפשר להיות כאלה אכזריים.

אבל השואה, האירוע הטראומטי ביותר של ניסיון חיסול והשמדת העם היהודי, לא היה אירוע חד פעמי. העם היהודי סבל הרבה פוגרומים. אחד הקשים היה דווקא באומן. עיר שהיום נתפסת כמקום בו מגיעים אלפי יהודים לחגוג את ראש השנה. עיר שהיום מסמלת תקומה רוחנית. מקום שעבור הרבה מהווה נקודת מפנה חיובית בחיפוש הרוחני.

הטבח באומן. קבר האחים הענק.

לפני כמעט מאתיים וחמישים שנה בוצע פוגרום נורא על ידי הפולנים והאוקראינים באומן. מעל 30,000 יהודים – ילדים, נשים וטף – נרצחו באכזריות רק משום היותם יהודים. שלושה ימי פורענות, ה' ו' ו – ז' בתמוז גבו מחיר כבד.

רק מעטים מתושבי העיר שהתחבאו שרדו את הטבח הנורא, אחד הניצולים רבי דוד חזן כתב את "קינת אומן" ובה הוא מתאר : "ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלושים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלהינו לטובה עם שאר צדיקי עולם וינקום דמם השפוך בימינו לעינינו, ולרחם על פליטתינו, ומהר ויחיש לגאלנו, על ידי משיח צדקינו, ותבנה בית מקדשינו, במהרה בימינו, אמן ואמן."

כמעט 40 שנה מאוחר יותר, כחצי שנה לפני מותו קבע רבי נחמן מברסלב את משכנו בעיר אומן. כאשר נפטר נקבר בבית העלמין שהוא קבר האחים הענק של עשרות אלפי יהודים מאותו הטבח בחלקת הילדים. מספרים שהיו שניסו לחטוף את גופתו ולהעלותה לארץ וכאשר חפרו מתחת לקבר נתקלו בשרידי עצמות של ילדים.

למה הוא הגיע דווקא לאומן? איזה תיקונים רוחניים עשה שם? מדוע נקבר דווקא בקבר האחים הזה?

רבי נחמן מתקן את נשמות המתים.

לפני מותו סיפר רבי נחמן לתלמידו הנאמן רבי נתן שהוא עוסק בעיקר בתיקון נשמות ערטילאיות. תיקון נשמות נפטרים שאינן בגוף, רבי נחמן קבל לפניו ואמר – את המתים הרבה יותר קל לתקן. הם כבר רואים את האמת. אתם – בעלי הבחירה, איתכם הרבה יותר קשה לעבוד! הוא סיפר לו שיותר קל לתקן אלף נשמות של נפטרים מאשר להצליח לעבוד עם בעל בחירה אחד.

קל לנו הרבה פעמים לחשוב על עצמנו, על הרוחניות שלנו, על המצב שלנו אבל העבודה שלנו לא נגמרת רק בנו. גם אם השלום מתחיל בתוכי – הוא ממשיך הרבה מעבר אלי. אם אין אני אני לי – מי לי? ואם אני לעצמי – מה אני? אומר הלל הזקן. אם אני רק לעצמי, אם אני לא חלק, מה אני? פעם שמעתי מישהו שאמר בהרצאה, אתם רוצים לדעת מה המצב של מישהו במדיטציה? אם הוא "התקדם"? תשאלו את אמא שלו. בסופו של דבר, התהליך הרוחני צריך להביא את הפירות שלו לכל מי שאנחנו קשורים אליו. גם אם אנחנו רחוקים מזה – לפחות זה הכיוון.

יום השואה. רק המחשבה על מה שעברו מעבירה בי צמרמורות. קשה בכלל להתחבר לזה. מי רוצה להרגיש את כל הכאב הזה? איך מכילים את הרשע הזה בלי להתפוצץ?

הרבה פעמים ביום השואה אנשים אומרים – עוד פעם? יאללה עזוב אותי, תן לשמוח. עוד פעם להזכר בשואה הזאת? עוד פעם להכנס לעצבות ודכאון? הכוונה היא לא להכנס לדיכאון, אלא לא להתנתק. להיות מחובר. יש לנו פה שלשלת של דורות, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי לעזור לנשמות הנפטרים.

כל אחד שרוצה מוזמן לקחת על עצמו משהו קטן, משהו ביום השואה הזה לעילוי נשמה של יהודי יקר שנטבח באכזריות בשואה או בפרעות והפוגרומים. לא להתנתק. להיות חלק.

זה עניין של כוונה, איך אני גם תורם? מה אני עושה כדי להוסיף עוד טיפה אור? התשובות נמצאות בתוכנו. אם אנחנו רק מוכנים להקשיב, מוכנים רק לשמוע מה באמת קורה בפנים – יפתח לנו עולם ומלואו. אם אנחנו מוכנים להתחבר לשואה הפנימית שלנו, לכאב היוקד, נוכל להרגיש גם את הזולת. שמעתי מטפל מוכשר שאמר שריפוי הוא הכרה מוחשית בסבל שעברנו.

להכנס לתוך הכאב, לתוך החושך ולהאיר.

רבי נחמן בחר להכנס לתוך הכאב, לתוך החושך ולהפיץ שם את האור. בכלל תנועת החסידות עוסקת רבות בהבאת האור האלוקי לתוך המציאות הקשה של העולם הזה. לא לברוח מהעולם אלא להפך – להכנס לתוך החושך ושם להפיץ אור.

כותב רבי נתן בספר חיי מוהר"ן: " ומאז דבר הרבה מעניין תיקון הנשמות, ובפרט אחר שבא מלמברג בפרט בכניסתו לאומין, שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תיקון הנשמות הצריכים תיקון מכמה מאות שנים. כי שם באומין נהרגו נפשות רבות בלי שעור, וכמה ילדים אלפים ורבבות, שנהרגו קדם זמנן וכו'."

אבל לא רק רבי נחמן מתקן באומן את אותן הנשמות. כל אחד מאיתנו יכול לשנות, יכול לתקן. כל שנה מגיעים עשרות אלפי יהודים לאומן בראש השנה ועוד אלפים לאורך השנה. הם עוסקים בתפילות, התכווננות, לימוד והתקדשות. לא צריך להיות צדיק כדי להשפיע ולשנות את העולם. רבי נחמן מסביר שבלי קשר לרמתך הרוחנית, אתה יכול להשפיע. בכל מקום שאתה מגיע אליו, אתה יכול לעשות משהו, אפילו קטן, משהו עם משמעות רוחנית שיכול להכניס לשם קדושה. אם אתה מכניס לשם אור רוחני – אתה מתקן את הניצוצות שכלואים שם. אתה מעלה את המקום מבחינה רוחנית.

אומרים שבשנים האחרונות מגיעים עד כ30,000 איש לראש השנה באומן. מספר מקרי?