שיעור וידאו הכנה לראש השנה – אנא אמלוך?!

האם אפשר לחזק את הרצון? האם מידת הרצון שלי זה דבר קבוע או משתנה?

לגבי הגברת או החלשת הרצון. זה נושא עמוק בפני עצמו. למעשה – אפשר להגיד שבכל יהודי יש רצון בוער עד אינסוף לטוב המוחלט. רבי נחמן כותב שהלב של היהודי בוער כל כך שצריך לאזן אותו ולמתן את הבעירה. מי בכלל מרגיש ככה היום?

אנחנו בדרך כלל לא מרגישים את הרצון בוער בעוצמה כזאת. אבל אם אנו מקבלים בדעת שככה זה – מה מפריע לנו מלחוות את זה? למה זה לא בא לידי ביטוי? כי יש חסימות וקליפות שחופות על הרצון הזה. זה נשמע מאוד פילוסופי או גבוה אבל זה בעצם מאוד פשוט.

בתור ילדים היו לנו רצונות – ולמדנו שהרצון שלנו הוא לא טוב. על זה התלבש עוד המון במהלך החיים, כמו הפחד מתיסכול כשהרצון לא מגיע לידי ביטוי וכיוב'

עכשיו אנחנו מסתובבים בעולם משותקים רגשית. עם רצון מוגבל ומכווץ – בגלל הפחד. בגלל הפחד מהתסכול והפער בין הרצון הפנימי הבוער לבין המציאות הסובבת אותנו.

אם אדם מסכים לפגוש את הכאב. אם אדם עובד על עצמו ומוכן לפגוש את המקומות המפחידים ולהודות בהם. אז משהו יכול להתחיל לקרות.

אז בעצם לא צריך לחזק את הרצון. רק צריך לפגוש ולהסיר את הקליפות החופות עליו. בעצם יש לנו רצון חזק אבל גם עוד המון רצונות קטנטנים שמנסים להתנגד לאותו הרצון.רוב העבודה שלנו היא להסכים לראות את הדברים שמונעים את הרצון שלנו ולעבוד איתם ועליהם. מודעות למה חוסם את הרצון שלי – זה הצעד הראשון.

יש מושג בפיזיקה שנקרא וקטור של כוחות – זאת אומרת, אם יש לדוגמא חפץ שקשור בכמה חבלים וקבוצה של אנשים מושכים אותו לכיוונים שונים. החפץ יזוז לכיוון שרוב הכוח מושך אליו ושאר הכוחות יתקזזו.

דמיינו מה היה קורה אם כל אותם האנשים היו מושכים את החפץ לאותו הכיוון! לפתע החפץ היה נע במהירות אדירה.

ככה בדיוק אנחנו. יש לנו כוח אדיר בתוכנו – השאלה לאן הוא מתועל ומהם המפריעים לו.

5 טיפים להתחיל את השנה בטוב

ביקשו טיפים להתחיל את השנה בטוב…

טיפ 1: לזכור שהשם הוא המלך. יש מי שאחראי לכל מה שקורה. וגם אם זה נראה לנו חס ושלום אקראי או לא מכוון – הכל מדוייק ומכוון. הוא לא רק שולט על הכל אלא הוא גם מאוד מאוד אוהב אותך. כן. אז מה שקורה פה הוא לא רק בשליטה אלא הוא בהשגחה פרטית ואישית כדי להביא אותך לתיקון המוחלט. טוב לא?

טיפ 2: יש רק את היום. רבי נחמן מסביר שאחד הדברים שיכולים ממש לשבור בנאדם זה שהוא מסתכל על כמות הדברים שהוא חושב שהוא צריך לעשות ולא יודע מאיפה להתחיל. איך אני אצא מזה? אותו אדם חושב. אולי כבר עדיף לא לעשות כלום.. רבי נחמן אומר – תזכור שיש לך רק את העבודה של היום להיום. ואז תוכל לעשות אותה.

טיפ 3: לא להתקע בעלייה ולא ליפול בירידה. רבי נחמן אומר שאתה צריך לדעת איפה אתה ממוקם בעבודה שלך. אתה בעלייה? אתה מרגיש בשמיים? מרגיש שאתה צדיק? אז תדע לך שעוד לא התחלת… לא כדי לבאס אותך אלא כדי לעזור לך להתאפס ולהמשיך לעבוד. אתה מרגיש גמור? מרגיש אפס? מרגיש שלא התחלת? אה.. אז תדע לך שהשם פה איתך והוא מעולם לא עזב ומעולם לא יעזוב אותך.

טיפ 4: אזמרה – למצוא את הטוב. חפש ומצא. אם תחפש אז ודאי תמצא עוד מעט טוב בך ועוד מעט טוב בחברך – ואפילו ברשע גמור תוכל למצוא עוד מעט טוב. ואם תמצא עוד מעט טוב תשפר את העולם שלך ואת כל העולם כולו. וגם אם בנקודה הטובה שמצאת אתה רואה שלא הכל טוב – אפילו אם רק מעט שבמעט שבה טוב, תמשיך. תמשיך לחפש את הטוב בתוך זה. אתה תצליח – אל תדאג!

טיפ 5: חבר טוב לעבודת השם. תמצא לך חבר, תמצאי חברה – חבר לעבודת השם. מישהו לחלוק איתו או איתה מה עובר עלי, על העליות ועל הנפילות. מישהו שיכול לחזק אותי אבל יכול גם לדייק אותי. מישהו שבאמת אכפת לו ממני ורוצה את טובתי.

אחים לנשק – חלק ב'

לתחילת הכתבה :  אחים לנשק – חלק א'

ניסיתי לחשוב אחר כך מה ההבדל. למה בחנות הרגשתי זלזול ודחייה ובשטח הרגשתי אחווה וקירבה. המסקנה שלי היתה שבחנות או ברחוב אנחנו מזדהים יותר עם הפוזה של הקבוצה שלנו. אנחנו כך ו"הם" שונים. ולכן ההפרדה גדולה אבל בשטח, כמו בשדה הקרב להבדיל, כל ההבדלים האלה מתגמדים. אנחנו אחים לנשק. אנחנו ביחד. אנחנו עושים אותו דבר. הדומה הרבה יותר ניכר מהשונה וכל הסטיגמות שקשורות בהבדלים החיצוניים מתגמדים. שמחתי מאוד שפגשתי את הרוכבים האלה, אפילו רציתי להזמין אותם לאספרסו אצלי בבית אבל הם נעלמו באופק. אולי עוד אפגוש אותם פעם.

המשכתי לדווש ולחשוב על הדברים. האמת שכולם ככה. כולנו מסתכלים על אדם אחר, מכניסים אותו לתוך קובייה פיצפונת של תיוג חברתי וסוגרים עליו את הגולל. זה לא קשור אם זה חילונים, חרדים, סניאסים או כל דבר אחר. בסופו של דבר, יש לנו נטייה להגן על הקבוצה שלנו ולהתבדל מ"האחר".

ממש מצא חן בעיני פרץ המחשבות הזה על צורת העולם עד שנכנסתי לאחרונה לבית קפה קרוב. שכחתי איך החילונים שופטים את החרדים והחרדים את החילונים, הסניאסים את הלא-רוחניים ואלו שלא מתעניינים ברוחניות שופטים את בעלי המאלות והשיער הארוך מהודו. זחוח וטוב לב פניתי אל המוכר וביקשתי קפה. להלן המוכר – בחור צעיר מגודל שיער מתוח אחור בסרט גואה-סטייל עם שרשרת אבנים תואמת את המראה המסיבתי, נראה שהמקום האחרון שהוא רוצה להיות בו זה פה. הוא הסתכל עלי במבט משועמם. נראה היה לי שהדבר האחרון שבא לו זה להגיש לי קפה. הוא בטח לא בקבוצה שלי. אוי. נפלתי לאותה המלכודת! לא היה לי מושג. מסתבר שלא רק שאנחנו טועים בשיפוט של הקבוצה של האחר אלא גם טועים בשיוך האחר לקבוצות לא רלוונטיות. הוא הגיש לי את הקפה והחזיר את העודף. לפני שיצאתי מהמקום אמרתי לו שיהיה לך יום טוב. חודש טוב, הוא ענה בהדגשה. חודש טוב? אמרתי  ונזכרתי שהיום בבוקר באמת התפללתי תפילת ראש חודש, משמע היום ראש חודש. טוב שמישהו מאיתנו זוכר את זה! שכחתי כבר,  עניתי בהפתעה. הגואני הצעיר חייך חזרה אלי וסובב את אצבעותיו סביב לזרוע – תנועה של הנחת תפילין, "על הבוקר כבר" אמר "על הבוקר".

מצה – מריבה לשם שמיים, חלק 2

לתחילת הכתבה: מצה – מריבה לשם שמיים, חלק 1

המצה, המחלקות לשם שמיים היא היציאה מהגלות לחירות, היא גילוי הדעת, החיבור. כאשר אני לא מתחבא בתוך הסגירות שלי, כאשר אני לא מדבר משכל המנותק מהלב אלא אני מעיז לצאת ממצרים, לשחוט את השה (התמים) ולהכנס לתוך מחלוקת לשם שמיים, לתוך הקונפליקט שאני חושש ממנו – אז יש בירור, אז יש אמת ואז יש דעת. דעת לשון חיבור, קירבה, אז אני יכול להתחבר לאשתי, לחבריי או לכל מי שאיתו היה לי הקונפליקט.

עכשיו המצה היא מחלוקת אבל לא מחלוקת כדי לרחק או לנצח אלא מחלוקת כדי לברר את האמת. מחלוקת כדי להתקרב, מחלוקת כדי להסיר את הקליפות העטויות עלינו ואת המסכים המפרידים ביננו.

דיברתי על זה עם חבר והוא שאל – והרי תמיד יש את האגו שרוצה לנצח בויכוח, איך אוכל לדעת אם זאת מחלוקת לשם שמיים או לא? אני לא יודע. אני רק מרגיש שזה משהו פנימי. זאת לא נוסחת פלא. זאת הרגשה פנימית, האם הדברים שאני אומר, האם המחלוקת שאני מעורר היא כדי לברר את האמת ולהתקרב לשני או האם אני רוצה פשוט לכפות את דעתי עליו? האם אני מוכן באמת לצאת מהמחלוקת הזאת בהבנה שאני טעיתי והשני צודק לחלוטין או שאני רוצה להתבצר בעמדה שלי ולהגן עליה? האם אני מוכן להודות בזה שיש בי חלקים שונים ורבדים שונים – חלק ממני רוצה באמת לברר את האמת וחלק שני רוצה להתנגח בשני ולבטל אותו? האם גם את זה אני יכול להביע, או ששוב אני חוזר למצרים, למיצרי הגרון ולהסתרה?

ככל שאתה מאמין יותר בעצמך, ככל שאתה מאמין יותר באמת, ככל שאתה מאמין יותר בהשגחה, במציאות השם ובצדיקי האמת – אתה מוכן להכנס לרבדים יותר עמוקים של חוסר אמונה, של חוסר תקווה, של ערפל שחור המקיף אותך מכל כיוון, אתה חוזר לעומק יותר של מצרים ויוצא ממנה. שמעתי מישהו שואל בשיעור – עוד פעם מצרים? למה כל שנה נכנסים ויוצאים ממצרים? אולי כי כל פעם זה מעמיק, כל שנה יש לנו הזדמנות לשחרר רובד יותר עמוק בנפש שלנו מהסתרה לגילוי.

זאת חזרה למצרים מתוך נחישות של רצון לשחרור, מתוך קבלת עול מלכות שמים. אני חוזר למצרים כי אני מצוה לחוג את ליל הסדר, להכניס עוד סדר, משמעות ודעת בעולם. לצאת מכל ההסתרות.

יש גם חזרה אחרת למצרים, חזרה לנוחות של מצרים, חזרה למתיקות הדמיונית של ההסתרה שמאפשרת לי להשאר בתוך הגבולות הפנימיים של השקר שלי. חזרה של געגוע שקרי לשומים, הבצלים, לאזורי הנוחות שמאפשרים לי להשאר תקוע. שמאפשרים לי להשאר לא מחובר, צף ומנותק.

המצה מזכירה לי. יש פה מריבה, יש פה מאבק. החיים הנוחים של מצרים הם מוות. אבל זה מאבק לחיים, מאבק להתעוררות, מאבק עבור הטוב. רבי נתן כותב שכשהצדיק מנצח הוא מנצח כדי לתת דעת וטוב למנוצח – לא חס ושלום כדי להשפיל אותו אלא כדי לרומם אותו. האמת והשלום אהבו, קודם כל אמת ואז יכול להיות שלום. שלום שנובע מתוך אמת ולא אמת שמתכופפת ומנסה להתאים את עצמה לשלום קר וחיצוני, שלום של פחד מעימותים או משינוי.

שנזכה השנה ליציאת מצרים אמיתית, יציאה מההסתרות, יציאה מהשקרים הפנימיים ומההסכמה שבשתיקה. שנזכה למצה אמיתית – מחלוקת לשם שמים.

רוכב בעקבות הרצון: מסלול נננחמני-מדברי

רבי נחמן דיבר המון על הבעירה של הרצון. הוא אמר שהכול הולך אחרי הרצון, והסביר שהוא הנקודה הפנימית והמהותית. רן ובר לוקח אופניים והולך לחפש את הרצון בשבילי המדבר

רן ובר | 26/4/2010 12:24

מי בכלל צריך אופניים במדבר?! ניסיתי לשכנע את עצמי. הילד הפנימי הסתכל עליי בבוז ושילב את ידיו בכעס. עזוב, ניסיתי לפייס אותו, זה בסך הכול יומיים של התבודדות במדבר. הכי טוב לא לקחת לשם לא את הלפטופ ולא את האופניים. קח קצת זמן לעצמך ולסדנא. תן לדברים לזרום ולהיפתח. פעם היית עושה ריטריטים של שתיקה במשך שבוע או שבועיים, ולשם אף פעם לא חשבת לקחת אופניים. מה זאת המחלת אופניים הזאת שפיתחת?
להמשיך לקרוא רוכב בעקבות הרצון: מסלול נננחמני-מדברי