Home / אושר / מהפכת הטוב – סיפורו של מר פומרנץ

מהפכת הטוב – סיפורו של מר פומרנץ

סיפור קצר חדש שהתחלתי לכתוב, אתם מוזמנים להגיב עם רעיונות להמשך הסיפור… בגדול הרעיון הוא שמה שהוא דיבר עם הצעיר שינה לו את העולם והוא החליט לבטוח בטוב ולהיות טוב. הוא נכנס לדואר ומשנה את החיים של אנשים אחרים לטובה, מתחוללת מסביבו מהפיכת הטוב – והוא? אין לו מושג בכלל שהוא קשור לזה.

איך הסיפור צריך להמשיך לדעתכם?

תהנו מהקריאה:

מהפכת הטוב.

מר פומרנץ ירד במדרגות הבניין, הוא ראה את החתול של משפחת כהן רובץ מחוץ לדלת שלהם, מלקק חלב מהקערה שלו, הוא זז בעדינות כדי לא לדרוך על החתול, ירד קומה ויצא מחזית הבית המשותף.

זה היה יום רגיל כמו כל יום. השמש זרחה בבהירות ועננים בודדים צבעו את השמים הכחולים בכתמים לבנים. רוח סתוית נישבה באויר וניחוחות פריחה עדינים זרעו אותו בריחות חמוצים-מתקתקים. מר פומרנץ הלך בצעדים מהירים אך מדודים לעבר תחנת האוטובוס.

בתחנה עמדו שלושה אנשים והמתינו בדריכות לבוא האוטובוס. לאחר מכן הגיעו עוד מספר אנשים וחיכו בקוצר רוח. כשהגיע לבסוף האוטובוס, הם עלו ובתורו של מר פומרנץ לעלות הוא גילה שהוא לא מוצא את העט שלו. הוא יצא לרגע מהתור, הפנה את הגב לאוטובוס והתחיל לחפש בקדחתנות את העט שלו. היא לא בכיס של החולצה. מקום בו היא תמיד תמיד נמצאת. היא גם לא בכיס של האפודה ולא בתיק הקטן. אולי היא נפלה מאחורי הספסל של התחנה? לא.

בעודו מחפש, סגר הנהג את הדלת והתחיל לצאת מהתחנה. בשניות הראשונות מר פומנרץ לא הבחין בכך וכששם לב לדבר והסתכל לכיוון האוטובוס ראה שהוא כבר יצא מהתחנה. מר פומרנץ עמד קפוא במקומו. זה לא יכול להיות. חמש עשרה שנה. חמש עשרה שנה שבהן הוא מעולם לא איחר לעבודה בסניף הדואר ברחוב השדמה 15. חמש עשרה שנה שבהן הוא יוצא בדיוק בשעה 07:12 מדירתו כדי להגיע בזמן לאוטובוס שמגיע בין 7:14-7:19.

האוטובוס המשיך להתרחק ויצא מטווח הראייה של מר פומרנץ. "איזו רשעות" הוא חשב לעצמו, "איך הנהג עשה לי את זה? הוא מכיר אותי כבר כל כך הרבה שנים. איך הוא עשה לי את זה?". מר פומרנץ התחיל מתמלא טינה. הוא הרגיש שהוא רוצה להחריב את העולם. הוא הרגיש שזה כל כך לא הוגן. שהוא, משרת הציבור, אדם שכל כולו מוקדש למכור בולים בדואר ולשקול מעטפות בעלות משקל חריג – הוא, נשאר מאחור. "בעצם לאף אחד לא אכפת", הוא אמר בעיניים לחות. הוא הביט לעבר האופק האפור והרגיש את כל כולו מתרוקן. כאילו בור בולען נפער בתור ליבו וחפר מנהרה אפלה עד סין.

הוא רצה לנופף בידיו ולזעוק זעקות שבר אבל הידים נותרו צמודות לגופו. הוא רעד אבל אף אחד לא שם לב. עוברים ושבים עקפו אותו בדרכם ליעדם והוא נותר – בודד ושבור.

לידו עצר פיז'ו 205 חבוט מלא במדבקות ובתוכו צעיר חייכן עם כיפה לבנה גדולה, הצעיר פתח את החלון ושאל: "תגיד, אחי, יודע איפה זה רחוב…" הצעיר הוציא חתיכת נייר שהיתה לידו וקרא "השדמה?". פניו של מר פומרנץ קרנו באור יקרות, "רחוב השדמה?" הוא שאל בהתרגשות והביט בשעונו בהיסטריה. "השדמה?" הוא חזר שוב. "כן כן" אמר הצעיר "השדמה." מר פומרנץ הביט בו במבט נבוך ואז אזר את כל כוחותיו ושאל: "אני צריך להגיע לשם. אפשר…". הצעיר חייך בשמחה ואמר "אשרינו! אחי, עלי. כנס כנס. הכל לטובה בנאדם. הצלת לי את היום."

אף אחד לא יודע מה קרה באותן 7 דקות גורליות בחייו של מר פומרנץ. עוברי אורח טוענים שראו שגם כשהצעיר עצר לו ליד הדואר, הם המשיכו לשוחח בתוך האוטו בצורה מאוד עירנית. הצעיר דיבר עם תנועות ידים גדולות ומהירות ומר פומרץ ישב ממולו וספג כל פרט מידע. בסופו של דבר, מר פומרנץ יצא מהאוטו, סידר את משקפיו ואת העניבה שלו ופסע לעבר סניף הדואר.

אבל משהו קרה.

***

איך זה השפיע על החיים שלו? איך הוא השפיע על אחרים?!


Check Also

רשעים מלאים חרטות? אז למה רשעים?!

יש וורט מדהים של הבעל שם טוב על פרשת עקב שקראנו השבת, ממש בקיצור הוא ...

3 comments

  1. בפייסבוק כתבה נעמה נעמן:
    אהבתי…
    ההבנה שאם יש לך מטרה ורצון להגיע לאן שהוא אתה תגיע אליו…
    רק שלפעמים החיים יקחו אותך דרך מסלול שלא תמיד בחרת
    אבל כשתהיה על מסלול זה לאט לאט יתבהר לך שזו הדרך שאתה אמור לפסוע בה עכשיו כדאי להגיע למקום שאתה רוצה להגיע אליו.
    וכשלבסוף תג…יע תהיה הרבה יותר שלם..
    מההיתנסות דרך המסע הזה אתה תהיה עם יותר כלים לראות ולשרת אחרים

    אמיר וייס כתב:
    יפה מאוד רן!
    אני מאוד מזדהה עם "פומרנץ" קרו לי מקרים כמו שלו, ובאמת מאז השתנתה אצלי התפיסה,מקבל הכל באהבה ובסבלנות,גם אם קורים דברים לא טובים ולא כמו שציפיתי שיקרו,ומאמין ויודע שכל המאורעות הן לטבה,וגם אם כרגע זה לא נראה ככה,חשוב להאמין שהי…רידה תביא אחרייה עלייה שבאה לטובתי ולצמיחה חיובית….
    התפיסה הזאת בכלל משנה את כל סדר היום והופכת הכל לטוב אחד גדול 🙂

    איילת כהן כתבה:
    רעיון להמשך הסיפור: מר פומרנץ נכנס לסניף הודאר והלך הישר לחדר המנהל, הגיש את התפטרותו מעבודתו המשעממת והלך לקנות כרטיס טיסה לאומן…. חחחחחחח…… רן, אתה כותב מדהים! ישר כח!

    ניצה רוסריו כתבה:
    פומרנץ חשב שהעולם עובד על לוח זמנים מגובש של אוטובוסים ובני אדם, ומשום כך יכול היה להיות כל כך מאכזב, אכזרי ופוגעני אקט ההתעלמות של נהג האוטובוס. האיש החייכן בפג'ו החבוטה שבר לפומרנץ את תחושות היאוש והעביר לו תקווה מוזרה שהנה נשלח לו שליח ש…ל רצון טוב לקחת אותו בדיוק לסניף הדואר המיוחל והוא אפילו לא מבין מדוע זכה ועל שום מה דווקא הוא , האיש הקטן והלא מוכר קיבל מתנה מאיזה מקום לא מוכר, אולי משמיים. אבל פומרנץ לא האמין בשמיים וגם לא בשליחים מהשמיים ובסופו של דבר פסע פנימה לעבר שולחנו הדהוי בסניף הדואר כשהוא ממלמל לעצמו, מוזר האיש הזה וטוב לב, הוא בטח לא מהעולם הזה. העולם הזה קר, מנוכר ואכזר, אין דברים כאלה. אולי אני צריך להפסיק לפחוד מבני אדם וגם להושיט יד עם חיוך חם ולסייע, גם מבלי שיבקשו ממני מפורשות. אולי..המשיך להרהר בליבו.

    ומה אתם אומרים??

  2. אתה באמת כותב יפה
    לדעתי הבן אדם ריחף מאז באויר מרב שמחה.
    וצלח דרך החיים ישר אל ה'…
    והפרטים הטכניים כבר לא משנים-כי הם אישיים שלו.
    אבל יש הרבה מה ללמד מהסיפור הזה-על הכח של המעשה הקטן,לאיש הקטן…

  3. באמת מהפכה של טוב-אבל זה תמיד מתחיל מהדבר האחד והקטן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *