פרשת משפטים – סוד נעשה ונשמע.

כתוב בגמרא במסכת שבת (פ"ח) :"דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' ריבוא של מה"ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע." בהמשך הגמרא מובא שיצאה בת קול ואמרה "מי גילה רז זה לבני" שהרי מלאכי השרת בעצמם יוצאים סוד זה – סוד הנעשה ונשמע. מהי הגדולה של נעשה לפני נשמע?

צריך לבאר כי נעשה קשור לעולם העשייה. להורדת הדברים לעולם הזה, עשייה בתוך העולם. ואילו נשמע מחבר אותנו לעולם הבינה, עולם התשובה, עלמא דאתי, מעבר לגבולות העולם המוכר, הבינה – אם הבנים שמחה, בחינת השמחה, בחינת קדמה לעולם.

כותב רבינו הקדוש כי נעשה ונשמע קשור ל"בראשית ברא" = מאמר וחצי מאמר. בראשית – חכמה עילאה, ברא – חכמה תתאה. בראשית – אבא (החכמה), ברא – בן (חכמה תתאה, מלכות כפי שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה ל'). למעשה בהקבלה בין אב-בן ובין אם-בת אנחנו רואים שרבינו מחבר בין בראשית לבין נשמע, חכמה ובינה, שני רעים דלא מתפרדין ובין הבן (חכמה תתאה) והבת (עשייה, מלכות). אם מסתכלים על תמונת ה"א" שרבינו מתאר בתורה ו' – באלף יש יוד עליון, יוד תחתון ו"ואו" שמחבר ביניהם – נקודה עליונה, נקודה תחתונה וקו. בעצם כפי שרבי נתן מסביר, שלושת הספירות הראשונות – כתר,חכמה ובינה מהוות נקודה אחת. הנקודה הרוחנית הגבוהה. ה"ואו" הוא הרקיע, הוא החיבור של הורדת השפע והאור לתוך העולם, והנקודה הקטנה למטה היא המלכות.

אם בראשית-ברא מקביל לנעשה ונשמע אזי היה צריך להיות הסדר נשמע ונעשה! כי בראשית הוא האב, הוא המאמר השלם, הוא מעבר לעולם הזה וה"ברא" הוא הבן, החצי מאמר, בתוך העולם והסדר היה צריך להיות לכאורה נשמע – מעבר לעולם הזה, עלמא דאתי, עולם הבא, ואחר כך נעשה, העשיה העולם הזה. אלא מכיוון שבסדר התורה בבראשית מדובר על הבריאה, מדובר על יציאת היש מהאין, מדובר על מלמעלה למטה, מדובר מכיוון הבורא אל הנבראים – הסדר הוא אכן בראשית ברא, לפני העולם ואז העולם. ואילו אצלנו בפרשת משפטים, כשמדובר על עליית האדם, על עבודה רוחנית שהיא מלמטה למעלה, בחינת התערותא דלתתא, אז הסדר הוא קודם כל נעשה ורק אחר כך נשמע.
רש"י הקדוש מבאר במסכת שבת שהסוד של המלאכים הוא שהם הקדימו נעשה לנשמע ובכך הראו שהם מעל לעבד. עבד רגיל רוצה קודם כל להבין במה מדובר ורק אז יוכל לעשות. זאת אומרת הוא כמובן חייב לעשות אבל יעשה רק בדיוק מה שנדרש ממנו, ולכן יברר היטב מה דורשים ממנו כדי לבצע בדיוק את זה! ישראל הם גם בחינת עבדים אך גם ובעיקר בחינת בנים למקום. בן תמיד ירצה לעשות יותר בשביל האבא שהוא אוהב. הוא קודם כל ירוץ לעשות מה שאבא רוצה, אחר כך ישמע ויבין מה עוד אפשר ומה עוד צריך.

רבינו מבאר בתורה כ"ב שנעשה זה בחינת התורה שיש כרגע לאדם, זה בעצם האור הפנימי, המדרגה שבה הוא נמצא ואילו נשמע זה המדרגה הבאה. המדרגה שמעלי, המדרגה הנסתרת לי. הוא מסביר שצריך לאחוז בשתי המדרגות. גם במדרגה שאני נמצא בה וגם לבקש ולהתפלל על המדרגה הבאה. על ידי זה שאני מכיר בזה שאני בעצם לא יודע, לפחות במדרגה שמעלי – ברור לי שאני לא יודע ואני מתפלל על זה, אני מבקש עזרה, אז אני יכול לקנות את המדרגה הבאה – ומה שהיה אתמול עבורי נשמע, היום יהפוך לנעשה. כך האדם עולה עוד ועוד בין היש לבין האין. המקום שאני כבר מכיר ויודע הוא היש והמקום אליו אני עולה הוא בבחינת אין עבורי, אבל לא אין כריקנות אלא כאין תפיסה והבנה בו.
כשהאדם מוכן לעשות, גם כשהוא לא מבין זה אומר שיש לו אמון. זה אומר שיש לו אמונה. זה אומר שהוא מקבל את הדברים גם אם השכל שלו, גם אם הכלים הפנימיים שלו עדיין לא יכולים להבין את זה, עדיין לא יכולים להכיל את זה. רבינו מסביר כשאתה מוכן להיות במקום הזה – אז שמחת עולם על ראשך.

ישנן שיטות רוחניות שבהן מדובר רבות על "השלכת השכל". לכאורה זה נראה דומה. אבל לפי שיטות אלו לא צריך נשמע! מספיק אולי רק נעשה. נעשה ונשמע זה הסוד של עם ישראל – גם נעשה וגם נשמע. מצד אחד לעשות באמונה שלמה ובפשיטות ללא חוכמות וללא הסתכבכויות ומהצד השני תמיד לרצות להעמיק. זה הסוד של הביטול ואז של החכמה. אני מבין שמה שמנחה אותי זה לא השכל האישי שלי – השכל המנוגד שבו יש דואליות. אני מבין שמה שמנחה אותי זה האמת של התורה, זה האמונה בדברי צדיקי האמת, באחדות כלל ישראל ואמיתות נבואת משה רבינו. אני מבין שמה שמנחה אותי גדול ורחב מהאני הנפרד והמצומצם שלי ואז אני עושה. אני בנעשה. לאחר מכן – אני נכנס ולומד, ומחדש ומתחדש ומחדד את שכלי. כי צריך איש הישראלי להסתכל בהשכל של כל דבר. גם ביטול וגם חכמה.


באותו עניין:


השאר תגובה