חנוכה – להאיר את האור הרוחני בתוך החיים

חנוכיות מאירות ממלאות עוד ועוד בתים. עוד מעט טוב. עוד מעט אור ממלא את החשכה. ילדים קטנים מסתכלים בעיניים בורקות בחנוכיות ובלהבות המרצדות בקצות הנרות ובכוסיות השמן. יש משהו בחג הזה שכולם אוהבים אותו. חג של טוב. חג של אור. חג של הרבה תקווה. האור הגשמי והאור הרוחני משמשים בערבוביה – כל אחד מקבל את הנקודה שלו. כל אחד מתחבר לאספקט הקרוב לליבו.

חנוכה ופורים שניהם חגים שתיקנו חז"ל, חגים שלא מופיעים בתורה אלא תוקנו בתקופה מאוחרת יותר. שניהם נחגגים דווקא בתקופת החורף ובשניהם למעשה החג הוא יום חול רגיל. שלושת הרגלים הם דווקא בתקופת הקיץ – פסח, שבועות וסוכות ואילו חנוכה ופורים נופלים בתקופת החורף. תקופת החושך. באותו הזמן הם באים להאיר ולשמח את נפשנו.

אחד ההבדלים בין חנוכה לבין פורים הוא שבעוד שפורים הוא חג של יציאה מהעולם – עד דלא ידע, מצב של יציאה מהמיצרים הגשמיים המוכרים כל כך – חנוכה הוא חג של הכנסת האור הרוחני דווקא לעולם הגשמי. בעוד שבפורים האדם יוצא מהגבולות אל הבלתי בעל גבול, בחנוכה יש כניסה של האור הרוחני וירידה שלו עד הרבדים הנמוכים והעמוקים ביותר.

מהבחינה הזאת – חנוכה הוא אפילו עוד יותר יום חול מפורים. כי בפורים, הכל מפסיק. בגלל השתיה והסעודה. בעיקר בגלל השתיה.. רוב מי ש"באמת חוגג" את פורים – לא עובד באותו היום, חוגג את היום מהבוקר ועד הערב. ואילו חנוכה? חנוכה הוא יום רגיל לכאורה. ימים רגילים. ימי החנוכה. אנשים עובדים, חלקם חוזרים מוקדם יותר מהעבודה הביתה לחוג עם המשפחה ולהדליק נרות. וזהו. לכאורה כאילו שלא הרבה קורה. הכל מסביב ממשיך בקצב שלו.

רוב החגים ביהדות הם חגים של עצירה מוחלטת. יום טוב הוא יום שכמו שבת, יש עצירה. נותנים את המקום לחג. נותנים את המסגרת החיצונית לקדושה של אותו יום טוב. אפילו חול המועד שזה זמן שהרבה אנשים עובדים בו – הוא עדיין סוג של הכלאה בין קודש לחול אבל חנוכה הם ימים של חול מוחלט. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? מה אנחנו יכולים לקחת מזה לחיים שלנו?

האור של חנוכה הוא אור כל כך גדול שהוא יכול לרדת למקומות הנמוכים ביותר. זה נותן המון תקווה כי חנוכה זאת נקודה רוחנית כל כך גבוהה שאין לה בעיה עם זה שזה יום חול. לא צריך לעצור מכל דבר כדי להתחבר. להפך – תמשיך לעשות כרגיל, אין בעיה. רק תדליק את החנוכיה. אין בעיה להציב את החנוכיה מתחת לעשר טפחים  – מקום שכתוב ששכינה מעולם לא יורדת אליו. חוץ מחנוכה כמובן.

בחנוכה אין בעיה להוריד את האור למקומות שאף פעם במהלך השנה הוא לא יורד אליו. אפשר להדליק בפתילות שאסור להדליק בהן בשבת. אפשר להדליק בשמן לא איכותי, אפשר להדליק בפתילות מהבהבות המאיימות להכבות. אין בעיה. האור יגיע.

בחנוכה אנחנו רואים אנשים שבמשך כל השנה לא מתקרבים למנהגים היהודיים – פתאום מדליקים חנוכיה. יש משהו לא מאיים בחנוכה. יש משהו מחבק ומקרב. יש משהו משמח בנרות הללו. אנשים שכל השנה הם אנטי – פתאום דווקא בעד. מה קורה? איך הם מתחברים דווקא לאור של חנוכה? כל אחד וההסבר שלו. כל אחד והחיבור שלו.

העניין הוא רק לזכור. קורה פה משהו. אם אתה מביא את הזכרון, את החיבור. אתה יכול להרוויח את האור הגנוז של חנוכה. אם אתה יכול לזכור שהאור בעצם תמיד נמצא פה. שהחיבור תמיד נמצא קרוב קרוב אליך – בתוך עומק הלב שלך – תבין את העניין של חנוכה. העניין של חנוכה הוא שבעצם אין מציאות של טבע שמונע ממך.

הכל פתוח. גם אם נראה שאתה במיצר. גם אם נראה שזה לא אפשרי למצוא פה כבר טוב, האור של חנוכה מזכיר – גם בזמן החשוך ביותר של השנה. גם בתקופות החשוכות ביותר, האור פה. אם תעשה פעולה קטנה של זכירה, של ברכה, של המשכה, של הדלקה של האור – הכל פה. השמחה נמצאת בתוכך, ההבנה נמצאת בתוכך. רק צריך חיבור קטן. גפרור קטן והכל יכול להדלק ולהאיר לך את המציאות הפנימית שלך.

בעבר היה מקובל להדליק את החנוכיות בפתח הבית. היום הרבה מדליקים חנוכיות בתוך הבית. המיקום המיוחד של החנוכיה בפתח הבית והעובדה שהיא אמורה בעיקר לאנשים שמחוץ לבית, לאנשים שברחוב גם מייחדת מאוד את החג הזה.

אכפת לי ממך – אני רוצה לתת לך מהאור שלי. אני רוצה להביא מהאור שלי לעולם. אני רוצה לפרסם את הנס. אני רוצה לפרסם שיש טוב. אני רוצה לפרסם שיש אור רוחני בעולם ואני עושה את זה דרך הכלים שיש לי. ואתה? אתה עושה את מה שאתה יכול לעשות כדי לפרסם את הנס. לפרסם את זה שיש משהו רוחני מעל הטבע הנגלה לנגד עיננו. מעל אבל לא נגד.

אור החנוכה לא מתנגד לחול. הוא נכנס ושורה בתוכו. זה סוג של קדושה שהיא כל כך רחוקה שיכולה להיות גם קרובה. כל כך נבדלת בכל אופן שיכולה להיות מחוברת לכל דבר. זה הסוד של הצדיקים הגדולים – הצדיקים שרואים כל אחד בנקודה שלו, בלי שיפוט, בלי השוואה.

שנזכה כולנו להאיר בלי לשפוט את האחר. להיות בלי לקחת מקום לשני. וגם לקבל את השני בלי להשתנות מבפנים. להיות כמו החנוכיות שהיו מוצבות בפתח הבית – מחוברים גם להזנה הפנימית ומביאים אור פנימי מתוך הבית, מתוך הפנימיות שלנו ומחוברים גם לחוץ, לרשות הרבים, ופועלים גם שם בטוב שלנו.

שנזכה לאור הפנימי של חנוכה, ולאור החיצוני של החנוכיות. שנזכה לשמוח באור הזה ולשמח את הסביבה שלנו, את המשפחות שלנו ואת החברים שלנו. שנזכה להתבונן בדברים ולראות את האור הפנימי השורה בכל דבר.

לאתר של רן ובר – התחלות חדשות http://newb.co.il


באותו עניין:


השאר תגובה