פרשת לך לך – צא צא מהתיבה

רגע אחד.. נח כבר יצא מהתיבה לא? כמו שאומרים – הרבה פעמים נח יצא מהתיבה אבל התיבה עדיין לא יצאה מנח. וגם אם כבר לא קוראים לו נח אבל בעקרון – אנחנו צריכים לצאת מההרגלים, אנחנו צריכים לצאת מהקבעון, אנחנו צריכים לצאת מהמוכר. לך לך – כבר אמרנו?

אומר רש"י בתחילת הפרשה, לך לך – לטובתך ולהנאתך. כשהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם – לך לך, מסבירים המפרשים שזאת יציאה מהמקום המוכר למקום אחר – מקום טוב יותר. בין השורות אפשר להבין ולהתבונן שזה לא דבר פשוט. לצאת מהמוכר – כידוע לכל מי שאי פעם ניסה או חלם על לנסות – זה לא דבר פשוט.

כששואלים מישהו למה הוא נשאר במקום שהוא בעצם לא רוצה להיות בו – הוא מתחיל בדרך כלל להתפתל. אז באמת – אם העתיד כל כך טוב והכיוון החדש כל כך קוסם לך – למה אתה לא הולך לשם? למה אתה לא מתחיל בכיוון החדש? למה אתה נשאר באותו המקום, שהוא אולי *נח* אבל לא מה שאתה מרגיש שאתה צריך לעשות?

פשוט. כי נח לי. כי אני רגיל לזה. אפילו אם זה צרות ובעיות – אלו לפחות צרות ובעיות שאני מכיר. אם אלך למקום חדש – מי יודע איזה צרות חדשות יפלו עלי? את הצרות והבעיות שלי אני לפחות מכיר. אבל מה יקרה אם אלך באמת למקום החדש? מה יקרה אם אצא מההרגלים שלי, מהרגילות הזאת, מהתיבה המוכרת כל כך. מה יקרה – זה בכלל שווה לי?

אז דע לך, אומר רש"י הקדוש – שהלך לך הזה, הוא קודם כל "לטובתך". גם אם קשה לך בהתחלה, גם אם מפחיד לך, אל תדאג! זה לטובתך. השינוי הוא לטובה, גם אם הוא מבלבל. תסמוך על עצמך. תסמוך על הקדוש ברוך הוא שהביא אותך בדיוק לנקודת הגדילה שלך. לנקודת הצמיחה שלך ופשוט.. לך על זה!

אחר כך, ממשיך רש"י יגיע "להנאתך". כשתהיה מחובר כבר למקום החדש – אתה תבין שכל הדרך הזאת לא רק היתה לטובתך אלא אתה יכול להרגיש כבר את להנאתך. אבל ההנאה הזאת שמורה רק למי שעושה את הדרך, רק למי שהחליט לצאת וללכת. לעשות את הצעד הבא בלי לדעת מה יהיה – להאמין בטוב שלך.

ובאמת מסבירים המפרשים שהמשך הפסוק "אל הארץ אשר אראך" אומר שבתחילה הקב"ה לא אמר לאברהם בדיוק לאן הוא הולך, לאיזה ארץ. אתה פשוט מקשיב ללב שלך, מקשיב לנקודה הפנימית ומתחיל את התזוזה – יתכן שבמהלך הדרך תבין שבכלל הגעת למקום שלא בדיוק תכננת. אבל הגעת בדיוק לאן שהיית צריך.

אז.. הולכים על זה?


באותו עניין:


השאר תגובה