Home / כתבות בנמסטה / חג סוכות – שמחה כעבודה רוחנית, חלק ב' / רן ובר

חג סוכות – שמחה כעבודה רוחנית, חלק ב' / רן ובר

להתחלת המאמר: שמחה כעבודה רוחנית, חלק א'

יש ציווי בחגים ובעיקר בסוכות – ושמחת בחגך. אבל יש לזה תוספת – והיית אך שמח. איך אפשר להיות "אך שמח" (רק שמח)? נושא השמחה הוא נושא מאוד בסיסי בעבודה רוחנית ובפנימיות בגלל שהשמחה מראה רצון.

כשאתה נותן למישהו עבודה – איך אפשר לדעת אם הוא באמת "בענין" או עושה את זה כדי לצאת ידי חובה? אפשר לראות את זה על הפנים שלו. אם אתה רואה שהאדם עושה את הדברים בשמחה – זאת אומרת שהוא באמת רוצה לעשות את זה ואם אתה רואה שהוא עושה כל מה שצריך אבל בפנים חמוצות – זה מוכיח שהוא ממש לא רוצה לעשות את זה והוא רק מרגיש מוכרח.

מכירים את ה"מודטים הקשוחים"? אלו שבכל ריטריט מסתובבים בפנים חמורות וזועפות? או שאם אתה עושה לידם משהו שלא לרוחם אומרים לך "אתה מפריע לספייס שלי?"

בתורה מבואר שאם אתה לא עושה את העבודה הרוחנית שלך בשמחה – אתה בבעיה. כתוב "תחת אשר לא עבדת את השם יתברך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" – ואז העבודה הרוחנית שלו לא שלמה. בגלל שעשה את הדברים בחיצוניות, בהקפדה ובקשיחות ולא מתוך פשטות, שמחה וטוב לבב.
חג הסוכות מחבר אותנו לנקודה הזאת – נקודת השמחה והפשטות בעבודה הפנימית. עצם זה שאתה בתוך הסוכה – זה כבר עושה את העבודה. רק להיות, כבר אמרנו?

ביהדות מאוד חזקה הנקודה של עבודה רוחנית כללית – ועבודה רוחנית לפי זמני השנה. זאת אומרת אתה תמיד מתקדם ומעמיק, מבקש קרבת השם. מתבודד – בדיבור או בשתיקה, עובד על המידות או כל דבר שאתה מתכוונן אליו אבל מלבד העבודה הכללית – ישנה תמיד עבודה לפי הזמן והמקום. רבי נחמן מסביר שכדי לתקן את ליבו אדם צריך להתחבר לנקודה השייכת לליבו בעת הזאת.

זאת אומרת – לנקודה שהיא קודם כל שייכת לך ולא סתם מועתקת או מושאלת ממישהו אחר ולא רק זאת אלא למה שקשור אלייך עכשיו. יכול להיות שעבודה רוחנית מסוימת התאימה לך בעבר אבל כרגע היא לא רלוונטית. תהיה אמיתי עם עצמך – מה באמת אתה צריך עכשיו לעשות?

יש סיפור מפורסם על בעל המאור עיניים, רבי נחום מצ'רנוביל, שירש את התפילין של הבעל שם טוב.
צריך להבין מה זה אומר התפילין של הבעל שם טוב, הערך של זה לא נתפס! לקראת חג הסוכות הוא ראה שאין לו כסף לקנות אתרוג מהודר – והחליט למכור את התפילין היקרות והנדירות. הוא קנה אתרוג מאוד מהודר וחזר הביתה בשמחה עם האתרוג. אשתו ראתה את האתרוג ותמהה מאין היה לו כסף? הוא סיפר לה בשמחה שהוא מכר את התפילין ובכסף קנה את האתרוג. מה?! הזדעזעה. היא חטפה את האתרוג ונשכה אותו – ובכך פסלה את האתרוג. רבי נחום התחיל לרקוד ולשיר.

סיפור תמוה! מה פתאום הוא מכר את התפילין ולמה כשהיא פסלה את האתרוג הוא התחיל לשיר ולרקוד. פה לימד אותנו רבי נחום מצ'רנוביל שיעור בכאן ועכשיו. כאשר צריך להניח תפילין הוא הניח תפילין וכאשר הגיע זמן סוכות – הזמן שבו צריך אתרוג ולא את התפילין, הוא מכר את התפילין ללא חשש ובביטחון מלא קנה בכסף אתרוג מהודר – לתפילין ידאג מאוחר יותר, זה לא "עכשווי". וכאשר אשתו נשכה את האתרוג ופסלה אותו? כל מה שנשאר לו עכשיו היה לקיים את מצוות השמחה. זה הדבר שהוא היה צריך לעשות – כאן ועכשיו.

שנזכה להיות בשמחה בכל מצב ובפרט להתחזק בשמחה בזמנים קדושים אלה שהארת השמחה היתירה מאירה בהם.


Check Also

שיעור לפסח – לקשור את הכבש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *