״סוד הנקודה הטובה״ רב-המכר החדש של רן ובר

בשורות טובות, ניתן למצוא בחנויות הספרים המובחרות את ״סוד הנקודה הטובה״ – מסע לגילוי הטוב שבתוכנו לאור משנתו של רבי נחמן מברסלב.
הספר יצא לאור לפני פחות משנה וכבר הודפס במספר מהדורות ואלפי עותקים שלו הגיעו לקוראים מכל גווני הקשת בישראל ובחו״ל. מכתבי תגובה חמים הגיעו מקוראים חילוניים ודתיים בישראל וכן מקוראים בארצות הברית ואפילו באוסטרליה!

ניתן להשיג את הספר בחנויות צומת ספרים, סטימצקי, דני ספרים, דברי שיר ועוד עשרות חנויות פרטיות ברחבי הארץ. כמו כן ניתן להשיג את הספר בהנחה מיוחדת ישירות מבית המחבר בטלפון 050-9766811 או לרכוש אותו בהנחה מאתר המחבר ישירות:  http://newb.co.il/buy


** ניתן עכשיו לקנות ישירות בהנחה מיוחדת את הספר – 0509766811 או באתר

מתוך התגובות לספר:

החיפוש שלנו אחר הטוב הוא בעצם החיפוש של חיינו. בספר הזה ישנו סוד. את הסוד הזה התחיל
לגלות רבי נחמן, ואת הגרסה לעולם המודרני מגלה רן ובר. יש כאן שתי כותרות חדשותיות: האחת
– יש נקודה כזו בתורתנו, השנייה – צריך לקרוא את הספר הזה כדי לגלות אותה…"
צבי יחזקאלי, ערוץ 10

"זו משימה לא פשוטה לגלות ולראות את הטוב הטמון בנו ובאחרים. הספר 'סוד הנקודה הטובה'
מלמד אותנו שזו קודם כול בחירה מודעת שאינה קשורה בהכרח לאמונה. ספר נפלא לרגעים רבים."
אספה פלד, ידיעות אחרונות

"הספר מביא אותנו לפתח מבט חדש על המציאות, מבט שמחזיר אותנו אל האוצרות והאיכויות
שאבדו לנו. הכתיבה הייחודית של רן ובר באה מלב מלא אהבה והשראה, מגיעה לרבדים העדינים
ואל הנימים החבויים של הנפש, ומשיבה להם את מקומם וכבודם הראוי."
הרב מיכי יוספי

"הצלחת לחבר קצוות שונים תוך שמירה על הניגון הפשוט. מומלץ בחום!"
 אליהו שמואלי (החבר ש"בגללו" הספר כמעט לא יצא לאור, ראו בהקדמה)

"..לא יכולתי להפסיק, מדהים, חזק ומהלב״ (רן משה, יד בנימין)

״הספר מאוד יפה, וגם אישתי דלוקה עליו !״ (אריאל, תל אביב)

״קראתי בשבת.ספר מומלץ ביותר!!״ (ג׳ודי, רמת אביב)

"כל החיים אנו מסביב לנקודה הזו. תודה רן גילית לנו אותה בכזה כיף ועומק. חובה לכל מחפש דרך." (רן שריד, דברי שיר)

״הספר נפלא ומזכך את הנפש ואת הראיה. אני מודה לך מאוד על כתיבתו.״ (ו. , רחובות)

״רן היקר תודה על הספר עזרה ממוקדת ואמיתית , לתרגם את רבנו דבר גדול בקרוב רחוקים״ (טלי, רמת גן)

״כל הכבוד על היצירה הזו!!!! .. הספר נפלא ורצוי שיגיע לכל בית בישראל!״ (אריק בלום)

״..הגיעו השניים [עותקים של הספר]. כבר באותו לילה זללנו אותם מכריכה לכריכה . ואז חזרנו להתחלה. ללמוד מילה מילה. בראוו! תודה נורא ..״ (דבי גולד, ירושלים)

"תורה רפ"ב של רבי נחמן תמיד הייתה "משנה חיים". עכשיו כשרן ובר הפך אותה לפשיטה ונגישה – היא יכולה לשנות חיים גם של רחוקים. תודה לקב"ה שנתן לנו את היכולת לרפא את עצמנו ואת הסביבה ע"י התרופה הכי טבעית בעולם, באישור משרד הבריאות, משרד הדתות ומשרד הפנים: ראיית הטוב. נקודה טובה ועוד נקודה טובה ועוד מעט ואין רשע, התבוננת על מקומו ואיננו." (משה שרון, סופר ומרצה, מודיעין)

"התחלתי לקרוא את הספר והוא מאד נגע לי.. בשיא הכנות- אני חושבת שהספר הוא פצצת אטום שחייבים להפיץ בכל חור! סוד הנקודה הטובה יהפוך את כולנו לאנשים טובים יותר, אוהבים יותר ונאהבים יותר. רן, אשריך שזכית להיות שליח לקרב על ידו את הגאולה בע"ה." (אסתר אביטן)

אהבתי מאוד.התחלתי לקרוא את הספר הוא כתוב בצורה ממש נעימה וברורה, מוגש ומאויר בצורה השווה לכל נפש ולכל גיל.ממליצה בחום (מירב סגל)

״ספר מרתק..ממליצה בחום לכל אדם לקרוא ביו אם הוא חילוני דתי ברסלבר,חבדניק וכו'..ספר זה מביא עימו הרבה סיטואציות כל כך מדוייקות מהחיים ונותן כלים איך להיכנס לתוכנו פנימה להיתחבר לטוב וליצור לנו חיים טובים יותר ולהעביר את זה הלאה..קשה להניח את הספר מהידיים!״ (פרח מלכה)

"רציתי לאמר לך ישר כח גדול.
הספר מיוחד ומתוק ונותן ראיה לתובנות חדשות.
נותן המון.אני לומדת אותו מכל הלב.
תודה לך.
ישר כח.תצליח." (מיכל אברהמוב)

 


שיעור וידאו – החשיבות והחן אצלם?


הכנה ליום הכיפורים תשע"ב – שיעור וידאו עם רן ובר

השיעור מתחיל קצת מרשמים מראש השנה באומן ואז נכנס לעניינים של יום הכיפורים…

למה משה רבינו לא מופיע בהגדה של פסח? למה השם של משה לא מופיע למרות שהוא למעשה היה השליח שהוציא אותנו ממצרים בפועל?

עורר אותי לשאלה הזאת ידידי נועם תהילים מאתר נישמת כל חי : http://www.nishmatkolhai.co.il/ :

למה משה רבינו לא מופיע בהגדה? הרי בתורה כתוב במפורש את כל מה שהוא עשה ביציאת מצרים? למה בהגדה זה לא מופיע? זאת כבר שאלה ששאלו המפרשים – מה הסיבה?

ראשית על פי הפשט של הדברים  – משה רבינו אכן מופיע במאמר יוסי הגלילי, והאמינו בהשם ובמשה עבדו. אם ממשיכים ברובד הפשט יש המסבירים שהסיבה העיקרית שמשה לא מופיע במפורש בהגדה היא כדי שעם ישראל לא יטעה חס ושלום וייחס את הדברים למשה עצמו ולא להשם יתברך. כמו שכתוב – אני ולא שרף, אני ולא מלאך, אני ולא שליח. כדי שעם ישראל ידע שאין עוד מלבדו – שרק השם יתברך הוא זה שעשה, עושה ויעשה הכל בעולם.

עדיין הקושיה קיימת. הרי אנחנו יודעים שללא משה, ללא הצדיק, ללא משיח צדקנו – אדם לא יכול לצאת מהגלות לגאולה. וגם אם לאדם עצמו יש התנוצצות של גאולה פרטית – בוודאי עם ישראל בכללו צריך את הצדיק כדי לצאת לגאולה האמיתית. אז למה זה לא מפורש יותר בהגדה? הרי בתורה – הכל כתוב בצורה מאוד ברורה ומפורשת, כל סיפור התלאות שעבר משה רבינו עם פרעה, כל מהלך העניינים גם במצרים, גם במדבר – עם הקשיים עם עם ישראל, עם התפילות עלינו, הנסיונות האינסופיים להמתיק את הדינים מעלינו, וההתחזקות האינסופית – למה זה לא מוזכר?

אלא צריך להבין מהי ההגדה ומהו תפקידה. בליל פסח, אנחנו נמצאים בנקודה של גאולה. אנחנו יושבים בשולחן הפסח כבני חורין. יושבים בהסבה, כבני מלכים. בניו של הקדוש ברוך הוא. כל העניין של ליל הסדר הוא החירות והקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. הקשר הישיר שלנו עם השם יתברך והקשר הישיר וההתשלשלות של העם היהודי מאב לבן. המצווה העיקרית מבחינה זאת היא "והיגדת לבנך". מצוות ההגדה. להגיד את הדברים בפה. לספר את סיפור יציאת מצרים. סיפור לידתו של העם היהודי. על כל הקשיים ועל הישועה הגדולה שהשם יתברך גאל אותנו.

סביר להניח שאם היו שואלים את השאלה הזאת את משה רבינו, תגיד, למה אתה לא בהגדה? הוא לא היה "מבין" מה אנחנו רוצים ממנו. "אני?!" הרי משה רבינו אומר בתורה "ונחנו מה". אנחנו מבוטלים לגמרי. רק מי שבאמת מבוטל לגמרי להשם יתברך יכול להגיד שהוא כלום. כל אחד אחר – זאת יכולה ובדרך כלל ענווה פסולה שמסתירה את הגאווה. רק הצדיק שביטל את עצמו לגמרי לרצון השם – יכול להיות בתפיסת אין. משה רבינו אינו בהגדה משום שהוא צינור. הוא "אינו". זה העניין שלו!

העניין של הצדיק הוא לחבר אותנו ישירות להשם יתברך. כשאנחנו מסתכלים על הצדיק בעיניים מעוותות שנגועות בנגעים וברצונות עצמיים לכבוד ולתהילה – כמו סיפור קורח לדוגמא, אנחנו לא מסוגלים להבין שהוא עצמו, לא רוצה כלום חוץ מלעזור לנו. חוץ מלגאול את כל עם ישראל ולהוציא אותנו ממצרים הפיזית ומצרים שבנפש.

זאת אחת הטענות המוטעות כנגד חסידות ברסלב – כל הזמן רבינו, אתם כל הזמן מדברים על רבינו, מה עם הקדוש ברוך הוא? אבל זה בדיוק העניין! הרי מה העניין של רבינו? התבודדות, נקודה טובה, המלכת השם יתברך ברוב עם הדרת מלך (ראש השנה), קיום מצוות בפשיטות ותמימות, שבח הצדיקים, ועוד נקודות שכולן סובבות על איך להיות יהודי טוב ושמח בהנהגת השם יתברך איתו! כל העניין של ההתבודדות הוא לדבר עם הקדוש ברוך הוא, *ישירות*. מי עוד מדבר על זה כל כך כמו ברסלב? אף אחד. כולם בוכים ומתלוננים למה מדברים על רבינו בברסלב אבל זה רק בגלל שלא מדברים ישירות עם השם יתברך.

כמובן שאם מישהו טועה וחושב שהצדיק הוא חס ושלום "במקום" השם יתברך זוהי טעות גדולה ומרה. אבל דווקא אותו אחד שמבוטל להשם יתברך, שלא מחזיק כלום מעצמו, בחינת ונחנו מה – יכול באמת לעזור לנו להתקרב אל השם יתברך. יכול לעזור לנו להתחבר להשם יתברך.

דבר נוסף שאפשר להזכיר הוא שההגדה מבוססת על "ארמי עובד אבי" שהוא התודה שאומר אדם שמביא את הביכורים. למעשה את הביכורים מביאים כבר בארץ ישראל. זאת הגאולה והביכורים הם הפירות הממשיים של האמונה והבטחון. יהושוע הוא זה שהכניס אותנו סופית לארץ ישראל ואכן גם הוא וגם משה מוזכרים בקצרה בהגדה. אבל כמו סיפור אלדד ומידד שהתנבאו במחנה ויהושוע כעס – משה רבינו מצידו, הצדיק מצידו אומר – ולוואי וכל עם ישראל היו מתנבאים. לוואי וכולם היו נביאים ומחוברים להשם יתברך ישירות! הצדיק לא מחפש שררה חס ושלום או הגדלה והתנפחות של האגו.

בנקודה הזאת מתחברת גם המצה והמצוה. ההבדל בין מצה למצוה הוא בתוספת האות "ו". למעשה המצות הגיעו לפני שהגיעו המצוות בהר סיני. לפני שירדה התורה. ומפורש בליקוטי מוהר"ן שתורה היא האות "ו" וכמו כן גם הצדיק – הוא האות "ו". מצה זה בלי ה"ו", וצריך להוסיף את ה"ו" להכניס אותו במתן תורה. זה כבר עניין של שבועות.

מעניין שפעם אחת בשנה רבי נחמן לא היה כלל עם החסידים שלו אלא היה רק עם המשפחה שלו – וזה היה דווקא בפסח! דווקא אז דבק בבני משפחתו לקיום והיגדת לבנך. דווקא בזמן של יציאת מצריים – איש איש לביתו. עם ישראל כולם צדיקים. כולם שרים בשמחה ואומר בהתלהבות את ההגדה. אף אחד הוא לא יותר מאף אחד אחר. כולם חכמים, כולם נבונים, וכולם אומרים את ההגדה שווה בשווה. זאת בחינת הגאולה שמלא כל הארץ דעת השם.

שנזכה בקרוב באמת!


להסכים להיות אנושי. להסכים להרגיש פגיע.

ראיתי היום איזה פרסומת של חברת קאוצ'ינג או השגת תוצאות או משהו מעורבב כזה. הכל נראה זוהר, הכל נראה טוב. הכל מכוון הצלחה. אנשים שמחים שמצליחים בחיים. נשמע ממש טוב. משהו היה חסר לי שם. שאלתי את עצמי – מה חסר? זה נראה טוב. זה בטח יכול להועיל לאנשים. זה יכול לקדם אותם ולהוציא אותם מתקיעויות.

זה נכון. אולי זה יכול לעזור אבל הרבה פעמים זה יכול לעשות ההפך! בנאדם מסתכל ואומר – וואלה, כולם מצליחים כאלה. אולי גם אני אתאמץ יותר ואהיה מוצלח? ואז הוא מתאמץ ומגיע לתוצאות – אבל לא מרגיש מוצלח אלא ממשיך לרוץ במרוץ למעלה. וזה לא משנה אם זה בחומריות או ברוחניות. כשאדם לא מקבל את המקום הקטן בתוכו – לא משנה מה הוא יעשה מבחוץ. אם אדם מסכים להיות אנושי. הכל יכול להשתנות.

להסכים להיות אנושי זה להבין שיש בתוכי נשמה קדושה ואינסופית. יש בתוכי נקודה טובה שאין באף אחד אחר ואני יכול להאיר בעזרתה מקצה העולם ועד סופו. להסכים להיות אנושי זה גם להבין שיש בתוכי נפש שעברה הרבה כאב בחיים והרבה אכזבות, או השפלות, או צער. והנפש הזאת היא חלק ממני והיא נמצאת בתוכי. אני יכול לקרוא לזה באינספור שמות אבל להיות אנושי זה להכיל הפכים. להבין שאני גם מדהים ואינסופי וגם קטן וחלש ופגיע.

להסכים להיות אנושי זה להסכים להרגיש את הפער העצום והמזעזע הזה בין חלקים שונים בתוכי – ולא לדחות אותו. להסכים להיות אנושי ופגיע – זה לתת מקום גם לאנשים אחרים להיות חלשים ופגיעים – בלי לשפוט אותם ולזלזל בהם אלא לראות גם את הנקודה האלוקית בהם וגם את הנקודה הנמוכה בהם ולהבין שגם הם – בדיוק כמוני – רוצים את הטוב בחיים.

שנזכה להסכים – להיות אנושיים.


פשוט לעשות. לעבור דרך קירות – ופשוט לעשות.

כל מי שניסה לעשות משהו חדש בעולם, במיוחד אם הוא קשור לקדושה ולעבודת השם  (ובמיוחד במיוחד אם הוא קשור לרבינו הקדוש) – גילה שלפעמים זה לא פשוט. לא פשוט? זה עוד לשון עדינה. לפעמים זה מניעות על גבי מניעות. זה נראה כמו הר אחד גדול של מניעות וקולות שאומרים לך – עזוב את זה, למה להסתבך?

אז מה עושים? מה לעשות כשאתה מרגיש שזה פשוט לא זז. העגלה לא זזה במעלה ההר. להתייאש? חס ושלום! זה ממש מה שכתוב במעשה מאבידת בת מלך – השני למלך מנסה לחפש את בת המלך וכל מי שהוא פוגש ושואל על המקום בו היא אמורה להיות אומר לו שבכלל אין מקום כזה וחבל שהוא מחפש. עזוב אותך… אבל הוא לא מתייאש, אני יודע שיש בוודאי!

הוא לא מתייאש אלא הוא ממשיך לחפש כי הוא יודע שלא משנה כמה נרדם במהלך המסע, כמה טעויות וכמה נפילות – הוא פשוט לא מתייאש מזה.

זה לימוד גדול לכל אחד מאיתנו. כי הרי לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא מנסה לעשות בעולם. בין אם זה בינו לבין עצמו, בין אם זה בינו לבין הסביבה הקרובה שלו ובין אם זה משהו גדול יותר. זה לא משנה. תמיד זה מתחיל מרצון. ברצון זה ממש מסתדר. ברצון זה אינסופי. ואז פוגשים את המציאות… ואז פוגשים את אלו שאומרים "עזוב אותך". ואז פוגשים את הקולות הפנימיים שאומרים "אולי הם צודקים?!" ואז צריך למצוא את הקול הפנימי שאומר "אני יודע שיש בוודאי!" ולהמשיך ולהעמיק ולא לוותר.

ואז.. פשוט עושים.


אסתר בחינת שבת מלכתא – ושתי חיללה את השבת ואסתר שומרת השבת, מעלה את המלכות ומגלה את ההסתרה

מובא בליקוטי הלכות שאסתר היא בחינת שבת מלכתא, שהיא קמה במקום ושתי שחיללה את השבת, שהכריחה וגרמה לחילול שבת ועל כך נענשה ואסתר עלתה לשילטון במקומה. עניין אסתר הוא גילוי ההסתרה, הוצאת הכוחות הנסתרים של מסירות הנפש של היהודי מהכח אל הפועל.

"שזה בחינת אסתר ואנכי הסתר אסתיר שאפלו בתכלית ההסתרה בהסתרה שבתוך הסתרה גם שם הוא אנכי. כי גם שם נמצא ה' יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ואסתר היא ההפך מושתי המרשעת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה תחת הסרפד יעלה הדס וכו' כי ושתי בטלה את השבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וקמה אסתר במקומה ששמרה את השבת. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך שמנתה בהן את ימי השבת. כדי שלא תשכח את השבת וה' יתברך ברחמיו סבב סבות."

גם אם הסתכנה בכך – זה לא היה דבר שהרתיע את אסתר המלכה. היא דאגה לשמור שבת ולקיים את ההלכות כפי שכתוב שאסתר היתה אוכלת זרעונים כדי לא להנות מהמזון הלא כשר בבית אחשוורוש. אסתר בחינת מסירות נפש – עד כדי שאמרה "כאשר אבדתי אבדתי" – אבדתי לעולם הזה, ולעולם הבא.

"ומנה ובה אבא ליזיל בה נרגא שהמן הרשע בעצמו יעץ להרג את ושתי שחללה את השבת ועל ידי זה בעצמו היתה מפלתו שמלכה תחתיה אסתר המלכה שהיא בחינת שבת מלכתא ועל ידי זה הכניעה את המן שהוא זהמת הנחש פגם ל"ט מלאכות וכנ"ל:"

דווקא המן הרשע שיעץ להרוג את ושתי הביא על עצמו את מלכותה של אסתר שבסופו של דבר הביאה לסופו. מתוך החושך וההסתרה קמה התקומה לעם היהודי :
"..וזה בחינת פורים כי באמת פורים הוא חדוש גדול מאד כי אז בפורים מאיר הארה גדולה מאד מאד בחינת הארת שבת ויותר כמובא בכונות ואף על פי כן מתר בפורים כל הל"ט מלאכות. והדבר תמוה לכאורה אך באמת זה עקר בחינת מפלת המן זהמת הנחש. שהוא פגם הל"ט מלאכות של ימי החל כי המן רצה להתגבר על ישראל חס ושלום על ידי פגם הל"ט מלאכות של ימי החל ולבטל את השבת כנ"ל. גם רצה לבטל את בנין בית המקדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששם בבית המקדש היה כל הל"ט מלאכות בקדשה בבחינת ט"ל אורות והוא רצה לבטל את כל זה ונהפכה מחשבתו הרעה על ראשו כי נעשה ההפך. כי אדרבא הם הפילו את המן לגמרי. ואדרבא המשיכו הארה גדולה ביום זה בכל דור ודור. וההארה גדולה ונפלאה כל כך עד שאפלו כשעושין כל הל"ט מלאכות אף על פי כן אין בהם שום אחיזה להסטרא אחרא חס ושלום כי כל הל"ט מלאכות נכללין בקדשת שבת כנ"ל. נמצא שנהפכה מחשבתו הרעה ממש מהפך אל הפך כי על ידי קדשת פורים שהוא בימי החל ומתרין בו כל המלאכות על ידי זה עקר התגלות הארת קדשת שבת. כי עכשו מגלין שיש לנו כח אפלו בימי החל לדחות זהמת הנחש מן הל"ט מלאכות אף על פי שעושין אותן בימי החל. על ידי שממשיכין עליהם הקדשה של שבת וכו' כנ"ל." (ספר ליקוטי הלכות או"ח – הלכות שבת הלכה ג)


פרשת פיקודי, שבת שקלים – להרגיש את החסרון זה להיות שלם